רומניה. הסיפור הבלתי ייאמן של אליהו איצקוביץ', ניצול שואה מרומניה, ששרד את רצח הוריו ובני משפחתו, שנרצחו מול עיניו, והחליט לנקום את דמם בהזדמנות הראשונה שמצא לנכון, כפי שמתפרסם על ידי מוזיאון 'אנו'.
זהו סיפורו של יהודי, בשם אליהו איצקוביץ' שגדל בכפר בצפון-מזרח רומניה של אותם ימים. הוא היה אז רק ילד בן תשע כשהוריו ו-3 אחיו נרצחו לנגד עיניו במחנה ריכוז. הרוצח היה סוהר בשם סטונסקו, רומני אנטישמי ששיתף פעולה עם הנאצים ותכנית השמדת היהודים. מוצאו של סטונסקו היה מכפר שכן לזה ממנו הגיעה משפחת איצקוביץ'. גם אחרי שחרור המחנה בידי הצבא האדום, איצקוביץ' לא הצליח לעקור מראשו את התמונה בה סטונסקו מוציא להורג את משפחתו, והוא החליט לנקום את דמם.
אליהו בקושי הצליח לשרוד את השואה ומייד החל לנדוד בין ערים וכפרים ברחבי רומניה בניסיון לאתר את הסוהר, אולם הצליח למצוא רק את בנו. הוא בחר ב"נקמה בתשלומים" ודקר את הבן למוות בעזרת סכין קצבים. מאחר ובאותו זמן אליהו איצקוביץ' עדיין נער, גזר עליו בית המשפט הרומני חמש שנות מאסר במוסד לעבריינים צעירים.
כעבור מספר שנים, בשנת תש"י, השתחרר אליהו איצקוביץ' מהמאסר ועלה לארץ ישראל. שנה לאחר מכן, בהיותו כבן 20, הוא התגייס לשורות הצנחנים, שם תיארו אותו חבריו למחלקה כחייל שתקן ואמיץ. איצקוביץ' ניסה לפתוח דף חדש, אולם העבר לא הניח לו. באותו זמן הגיע אליו מידע חדש במהלך שיחה מקרית עם קבוצת עולים מרומניה, שגרם לו להחליט לסגור את המעגל עם רוצח משפחתו. סטונסקו, כך נאמר לו, הצליח לחמוק אחרי מלחמת העולם השנייה לחלק הצרפתי של גרמניה והוא משרת בלגיון הצרפתי הזר בהודו-סין.
איצקוביץ' החליט לנסות להגיע אליו בדרך יצירתית. הוא ביקש ממפקדיו בצנחנים העברה לחיל הים וכעבור מספר ימים אכן הועבר איצקוביץ' לבסיס חיל הים בחיפה.
חלפו מספר חודשים והנה נקרתה ההזדמנות בדרכו של איצקוביץ'. הוא ניצל הפלגה שגרתית לאיטליה לרכישת ציוד, חמק מהאונייה בעת שעגנה בנאפולי, עלה על רכבת לבורדיגרה וכעבור שלושה ימים מגיע למארסיי, ושם התגייס ללגיון הצרפתי הזר. בהמשך הוא עלה שוב על אונייה שהפליגה לאלג'יריה ועגנה בעיר סידי בל-עבאס, שבה ישבה המפקדה הראשית של הלגיון הצרפתי הזר וכעת הוא החל להתחקות אחרי אותו רוצח משפחתו, בשם סטונסקו.
איצקוביץ' היה ממוקד מטרה. לאחר שלושה חודשים באלג'יריה, הוא הצליח לאתר את הרוצח. בספר "רחובות ללא שמחה" משרטט ההיסטוריון ברנארד ב. פאל (Bernard B. Fall), שנחשף לסיפור בעת שהיה כתב צבאי בווייטנאם, את מסלול הנקמה של איצקוביץ' מרגע שנחת בהודו-סין. פאל מספר כיצד איצקוביץ' הצליח להשתחל לפלוגה בה שירת סטונסקו, לא מעט בזכות העובדה שחיילי הלגיון התמיינו לפלוגות לפי שפה ולאום.
אחרי שאיצקוביץ' ווידא כי זיהה את סטונסקו, הוא הוכיח כי גם הוא ממוצא רומני ולכן ביקש העברה לפלוגה הרומנית. בקשתו התקבלה והוא החל להתכונן לסגירת מעגל הדמים.
אחרי כמעט עשור, פגש איצקוביץ' סוף-סוף, פנים מול פנים, את האיש שחיסל בדם קר את משפחתו. סטונסקו לא השתנה הרבה, רק הוריד מעט ממשקלו. כשאיצקוביץ' פגש אותו בפלוגה, סטונסקו מן הסתם לא קישר בין הגבר הגבוה והמרשים שעמד לפניו לבין הילד הקטן ההוא ממחנה הריכוז.
איצקוביץ' המתין בסבלנות, ובאחד הסיורים הצליח לצוות את עצמו לסטונסקו בפטרול משותף. הוא תכנן להוציא להורג את הרומני בדרך שתיראה כאילו האחרון נפל בקרב. פאל מתאר כיצד השניים יצאו לפטרול לאורך דרך 18, בין העיר בק נין (Bac Ninh) ומאמלאפורם (Mamallapuram) כשלפתע נתקלו במכת אש של כוחות הוייט מין – ארגון שחרור מהפכני שהקים הו צ'י מין ב-1941 למען עצמאות וייטנאם.
איצקוביץ' היה דרוך לרגע הזה, החלטתו היתה לבצע את הנקמה במהירות וללא שיחות עם הרוצח, שהפך להיות קרבן. בעוד כוחות הוייט מין ירו לעברם, איצקוביץ' וסטונסקו קפצו מיד לשיחים והסתתרו.
אחרי שמכת האש הסתיימה, בעודם מתאוששים, פנה איצקוביץ' אל סטונסקו והטיח בו: "סטונסקו, אתה מכיר אותי?" סטונסקו, שחשב שהחייל הטרי הוא אולי חבר של בנו, השיב "לא, אבל אולי…". "אתה סטונסקו, לא כך?" המשיך איצקוביץ', ומיד שלף את הטומי גאן 49-M שלו, "זה בשביל ההורים ושלושת האחים שלי, שאתה רצחת אותם"… איצקוביץ' ירה מייד מספר צרורות בחזהו של רוצח משפחתו, שמת על אתר.
כשהעשן התפזר, סחב איצקוביץ' את גופתו של סטונסקו אל המחנה, וסיפר "בצער" שחברו לפטרול נהרג מאש האויב.
לאחר שהשלים את מעגל הנקמה, פרש איצקוביץ' מהלגיון ואף קיבל אות הערכה על שירותו הצבאי.
הואיל וביקש לשוב לארץ, התייצב בסוף אוקטובר 1955 בשגרירות הישראלית בפריז, שם שיתף כאמור את הנוכחים ההמומים בסיפורו. כעבור כחודשיים, הוא עמד לדין בעוון עריקה של יותר משנתיים. סיפורו המדהים עורר בשופטים את מידת הרחמים ונגזרו עליו רק שלושה חודשים בכלא. לא ידוע על אודותיו של אליהו איצקוביץ' מאז.
הסיפור התפרסם בהמשך ברומניה ונכנס לספר "רחובות ללא שמחה" של ההיסטוריון ברנארד ב. פאל (Bernard B. Fall).
