יותר מדי זמן חיכתה לוריאל להסכם גירושין מבעלה יורי, שברח לרוסיה. כמעט 8 שנים.
כל השנים האלה, כאם חד הורית, גידלה לוריאל את 3 ילדיה, לבד, בעיר גבעתיים, מרחק כמה עשרות מטרים מקבר הצדיק משטפנשט.
אבל בכל התקופה הזו, מעולם לא עלה בדעתה לפקוד את הקבר ולבקש לישועה.
היא היתה בטוחה שהיא תסתדר לבד.
אבל כל הנסיונות לשכנע את בעלה יורי לחזור ארצה ולמסור לה גט גירושין כדת משה וישראל, עלו בתוהו.
כל פעם הגיעו סיפורים אחרים בתור תירוצים, למה דווקא כעת ולמה דווקא עכשיו, הוא לא יכול להגיע בסוף.
אחרי המתנה מורטת עצבים של שנה, במהלכה הבטיח לה יורי מספר רב של פעמים שהוא חוזר ארצה למסור לה את גט הגירושין, גילתה לוריאל שהיא חיכתה לשווא.
יורי לא מתכוון לחזור ארצה ולא מתכוון למסור לה גט גירושין באופק הקרוב.
אותו יום היה קשה מדי בשבילה, היא הוכתה בהלם כשגילתה את כוונותיו של יורי, בעצם להשאיר אותה עגונה לתמיד, והיא נשברה.
היא הסתובבה ברחוב מספר שעות ולפתע היא שמעה קול בכי מכיוון בית העלמין האזרחי 'נחלת יצחק'.
היא הלכה בעקבות הקול ומצאה 3 בנות צעירות יחסית מתפללות לזיווג הגון בדמעות ממש והלב שלה התחיל לפרפר.
היא קיבלה הסבר קצר על הצדיק משטפנשט ועל הישועות שאנשים זוכים לראות בזכותו והיא החליטה שאין לה מה להפסיד.
תוך מספר דקות לוריאל מצאה את עצמה מתמוגגת מבכי מול הקבר של הצדיק משטפנשט ומבקשת ישועה, כי נגמר לה הכוח, היא לא יכולה יותר.
בשעה מאוחרת היא עזבה את המקום וחזרה הביתה, כשמהר מאד היא נרדמת סחוטה ועייפה.
צלצול הטלפון העיר אותה למחרת בבוקר:
על הקו היה יורי, הוא נחת ארצה ושאל היכן הוא צריך להיפגש כדי להסדיר הגט כדת וכדין…
תוך מספר ימים לוריאל קיבלה את הגט והגיעה לתת תודה בקבר הצדיק משטפנשט, על הגט שהיא קיבלה אחרי כמעט 8 שנות המתנה!
בקבר היא פגשה אחת מ-3 הבנות שהיא ראתה לפני מספר ימים. גם היא הגיעה כדי להודות על האירוסין…
