לאטי קופרמן המתגוררת במרכז הארץ, יש אחות צעירה המתגוררת בלונדון בשם רוחי שרוני. מידי תקופה כשמגיעה האחות רוחי לארץ ישראל, היא מביאה עמה מזוודה ובה בגדי איכות מתוצרת אנגליה עבור הילדים של אחותה אטי קופרמן והיא משלמת לה את מחיר העלות. למרות שמדובר בבגדים יקרים יותר מאלה הנמכרים בארץ, היא מעדיפה את האיכות.
באחד הימים, הבחינה אטי קופרמן כי חולצה יקרה ומיוחדת שרכשה בעבר מאנגליה עבור בנה, נעלמה כאילו בלעתה האדמה.
היא הפכה את סלי הכביסה ואת כל ארונות הבגדים, חיפשה מתחת למיטות ומעל לארונות, כשבהמשך הצטרפה כל המשפחה לחיפושים. אך החולצה פשוט נעלמה, ללא כל הסבר מניח דעת.
מדי פעם היתה אטי קופרמן נוהגת להצטרף לתפילה המרכזית הנערכת בימי חמישי בציון הצדיק משטפנשט.
לכן, בהזדמנות הבאה שאטי קופרמן הגיע לקבר הצדיק משטפנשט, עברה בליבה המחשבה, הואיל והיא כבר בין כך נמצאת כאן, אולי כדאי לבקש מהצדיק גם על החולצה. נכון שמדובר לכאורה בבקשה פעוטה ואולי אף חסרת משמעות, אבל אם היא כבר מתפללת, אולי גם לעגמת הנפש הזאת יימצא פתרון?
וכך עשתה.
כעבור מספר ימים, החליט בעלה לטפס לבוידעם, כדי להוריד את השופר שברשותו. הימים ימי אייר, אבל בת"ת שהוא מלמד הוא הגיע עם תלמידיו להלכות שופר והוא החליט להביא להם את השופר שברשותו כדי להדגים ולהסביר.
ושם, במעמקי הבוידעם מאחורי הארגזים, בצבצה מולו פיסת בד מוכרת. הוא הזיז כמה ארגזים ומצא בידיו את החולצה הנעלמת.
לאף אחד אין הסבר הגיוני כיצד הגיעה החולצה לשם, אבל יש הסבר הגיוני בהחלט מדוע הוא החליט לטפס לבוידעם דווקא עכשיו…
בזכות הצדיק משטפנשט!
