מיואשת בת 38 מוצאת את הזיווג
שום תחזית או צפי לא הצליחו לתת תקווה לרינה ע. חרדית בת 38 מבני ברק, שכבר נואשה מלמצוא את זיווגה. היא עשתה את הכול, כולל הכול, כדי למצוא את האחד שלה ולהקים בית, כמו כולם – וכאילו לשווא. המאמצים התנפצו פעם אחר פעם אל חופי המציאות, מותירים אחריהם שובל של אכזבה וימים של דכאון, בדידות וכאב לב שגרם לה להיראות מבוגרת יותר וחסרת סיכוי שבעתיים.
היחידה שעוד זכרה אותה היתה אחותה, מבאר-שבע. היא השתתפה יחד עם בעלה במסע המרגש לציונו של האדמו"ר
הראשון משטפנשט, רבי מנחם נחום, ושם – ליד הציון – היא ניגשה אל המארגנת וביקשה טופס. "אני רוצה לתרום הוראת
קבע". המארגנת הסיבה את תשומת לבה שבעלה כבר לקח טופס וחתם, אך היא סירבה לוותר: "יש לי אחות, אני רוצה
לתרום במיוחד בשבילה".
בערב פסח, בין הדליים והנקיונות, היא מצאה את הזמן ליצור קשר. "לפני כחודש הבקשה של בעלי נענה, בחסדי שמים…
ועכשיו, בדיוק עכשיו, אני חוזרת מהאירוסין של אחותי".
שקט השתרר מעבר לקו ורק יבבות קטועות פילחו אותו, ושברי מילים: "רינה… אחותי… זה כבר היה בגדר חלום שלעולם לא יתממש… בזכות הצדיק…"
זיווגים וילדים – מתנות מהצדיק!
הם ישבו במסעדה. דניאל ושלומי, זוג רווקים מתבגר. ופתאום הפלאפון של שלומי משמיע צליל. הודעה נכנסת.
אינסטנטקיבית, שלומי שולח יד לכיס, אך דניאל עוצר אותו: סיכום זה סיכום. אמרנו שהפעם יושבים בלי טלפונים. בלי הסחות דעת. בלי הודעות. שלומי נבוך משהו צוחק ואומר: צודק, אם בא לך – בדוק אתה את ההודעה שהתקבלה. אין לי מושג מי זה. לא תיזמנתי את זה. אולי זה ממוסדות הצדיק משטפנשט…
דניאל נרתם לרעיון. שטפנשט? אבא שלי נולד שם! בוא נראה.
וכן, זה הם. מה הם אומרים? שיש טיסה לעיר יאס שברומניה.
בא לך לבוא? אם אתה בא, גם אני איתך! אני בא! יאללה, סגור… וככה הם מוצאים את עצמם שם, בציון, אחרי כשלושה
שבועות, מחשבים מסלול מחדש. מציינים לעצמם בפליאה כיצד מתגלגלים דברים בעולם.
בסופו של המסע, נרגשים ועמוסי חוויות ניגש שלומי אל המדריך המסור, הרב מנחם ווייס, ומודה לו על המסע. ופתאום,
הטלפון מצלצל. על הקו בחורה שפגש לפני כשלוש שנים. אני רוצה להתקדם אתך, היא אומרת, כאילו לא קרה דבר. מה
נזכרת בדיוק עכשיו, שלומי המום. והיא מספרת בתום, שאחרי שנפרדו לדרכם מתוך הבנה שיש ביניהם חוסר התאמה, היא החליטה להיסגר על עצמה ועל המטרות שלה בחיים, והיא רוצה להתקדם. איתו.
היום כבר יש להם ילדים…
וגם דניאל מצא את זיווגו כעבור כמה חודשים…
כיום שהם נפגשים, הם מביטים על ילדיהם וצוחקים: מתנות מהצדיק! פשוט מתנות!
זוג חשוך ילדים וחסר תקווה – מחבק ילדה
משתתפי המסע להילולת הצדיק משטפנשט הראשון כבר הכירו אותם. היה נראה שהם חתמו כאן קבע. זוג לא צעיר. אופי רענן ומלא חיים. ועצב תהומי שמשתקף מהעיניים. אין להם ילדים. אין להם שמחה. הם גרים ברמת השרון. כסף לא חסר. והרופאים לא מוצאים מזור.
בשנה האחרונה רק הוא בא. איפה היא? שאלו כולם. תהו אולי היאוש כבר חלחל אל לבה… גוש דמעות חסם את גרונו, שעה שענה: "מטפלת בבתיה, התינוקת בת החודשיים שלנו". רק יצאו המילים מפיו, והוא פרץ בבכי נסער. צמרמורת חלפה בכולם. עין לא נותרה יבשה.
תוך 40 יום התיק המשפטי הסבוך – נסגר!
הרב גרוס מקריית שמונה, היה מצוי בעיצומם של תהליכי גירושין קשים ביותר, במסגרתם נדרש לשלם עבור החזקת הילדה שלא היתה ברשותו סכומי עתק. בית המשפט קנס אותו בסכומים גבוהים, ביטוח לאומי חייב אותו לשלם עליה מזונות. הוא הרגיש שהכול סוגר עליו. כאילו לא די במשבר האישי, החגורה הכלכלית התהדקה סביב צווארו.
הוא היה מיואש. האנשים שסביבו ייעצו לו להרפות מן המאבק ולהתייאש מראש. אין לך סיכוי לשנות כאן כלום. זה גדול ממך.
אבל הוא טס. ובעיר יאס יש צדיק שהבטיח להביא ישועות "בניקל". הצדיק הראשון משטפנשט. וכשהוא חזר לארץ, משהו
בו נרגע. דבר גרר דבר. מישהו הפנה אותו לעו"ד מוצלח. כעבור ארבעים יום התיק נסגר, בניגוד לכל התחזיות. לא ביטוחים. לא קנסות. לא מזונות.
כשהחברים שאלו אותו, המומים, איך זה קרה. הוא ענה להם רק מילה אחת: "בניקל"…
