מירון. שר וגדול נפל בישראל, אבל כבד ירד על יושבי ארץ הקודש אחינו בני ישראל, פוקדי הציון הק' של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי בכלל, ועל אתרא קדישא מירון ותושביה בפרט עם הגיע הידיעה הקשה והמרה על פטירתו של הגאון הצדיק רבי מאיר זאב שטרן זצ"ל רבה של מירון ומרום הגליל במשך למעלה מיובל שנים עשרות שנים.

נסתלק לבית עולמו לדאבון לאחר מחלה קצרה ביום השב"ק 'שבת בראשית' ז"ך תשרי התשפ"ב לסדר "ויטע ה"א גן בעדן מקדם וישם שם את האדם" והוא בן פ"ב שנים.

בהסתלקותו נעקרה מעולמנו דמותו הכבירה של אחד מזקני הרבנים, גאון בעל שיעור קומה, עובד ה' ביראה, שזכה לכהן כרבה של אתרא קדישא כשישים וחמש שנה עוד בהיותו אברך צעיר בשנים.

מאז ועד הימים האחרונים לחייו הטביע חותמו על המוני הבאים בשעריו, ופעל גדולות ונצורות למען צביון המקום הקדוש כראוי וכיאה לו.

יחד עם זאת נודע כגאון גדול בתורה ובהוראה, כל רז לא אניס ליה, ש"ס וארבעה חלקי שולחן ערוך היו אצלו מונחים בקופסא, ידען מופלג בתורה וחסידות, ויד ושם לו בתורת הקבלה, אותו רכש בהתקרבו לגדולי המקובלים כמו הגאון המקובל רבי אשר זעליג מרגליות.

תפילותיו במקומו הקבוע בבית הכנסת שבהיכל הציון הק' היו תמיד ספוגים בדמעות כבן המתחטא לפני אביו, ולרבים חרוט היטב במדעם קולו בקודש שהיה משתפך בתפילותיו החמות בנוסח ויז'ניץ הלוהט, בעמדו ליד הסטנדר בפינתו השמאלית של הארון הקודש הקבוע בהיכל הציון הק' באתרא קדישא הדין.

רבה של מירון היה ידוע ומפורסם כחסיד אמת ודחיל חטאין, עניו ושפל רוח, וזכה לחביבות מיוחדת מגדולי וצדיקי הדור הקודם, ואיתם עמם המוני בני ישראל, שפגשוהו במהלך השנים בתפילות בציון הק', ואהבו לשמוע בצמא את דבריו המתוקים מדבש ונופת צופים.

ואלה תולדות

בהיותינו מתעדים את זכר גאוני וחכמי רומניה היה לנו הרב זצ"ל כמקור בלתי אכזב לסיפורים ולתולדות גאוניה וחכמיה ולא אחת היה מזמן אותנו לביתו שבמירון ברצותו להנחיל את המורשת לדורות הבאים, את סיפור חייו שמענו ממנו, ואנו מעבירים אותו ככתבו וכלשונו לקוראינו הנכבדים.

הגאון רבי מאיר זצ"ל נולד בעיר טמשוואר שברומניה בי"ג סיון תרצ"ו לאביו רבי משה שטרן ז"ל מחסידי ויז'ניץ.
משפחת שטרן, היו מגדולי וראשוני חסידי קאסוב, ממשפחתו של הגה"צ רבי מנחם מענדיל שטערן זצ"ל אבד"ק סיגעט והגלילות, בעל "דרך אמונה", שהיה מצאצאי הגה"ק רבי צבי הירש מטשארטקוב אביו של הגה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס בעל ה"הפלאה" זי"ע, ומתלמידי הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב והרה"ק רבי ישראל המגיד מקאז'ניץ זי"ע, ובשלושים שנותיו האחרונות דבק ברבינו הק' בעל "אהבת שלום" מקאסוב זי"ע.

כבר בימי ילדותו ת"ת בעיר טמשוואר הצטיין בכשרונותיו ועלה והתעלה מעל בני גילו בהתורה ויר"ש, ובלט בהתמדתו וחריצותו ובשקידתו בתורה.

הרב ז"ל היה זוכר היטב את ביקורו של הרה"ק ה"דמשק אליעזר" מויז'ניץ בעירם טמשוואר וזכר בערגה איך השתתף בתפילות הלוהטות ובשולחנותיו הטהורים.

אל ארץ חמדת אבות

בשנת תשי"א עלה עם אביו ומשפחתו לארץ ישראל.

בתחילה למד בישיבתו של כ"ק האדמו"ר הרח"מ מנדבורנה זצ"ל ביפו, ולאחמ"כ החל ללמוד בישיבת סערט ויז'ניץ ברח' ביל"ו בחיפה, אצל מורו ורבו המובהק מרן אדמו"ר בעל ה'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ זצ"ל אליו התקרב בכל ליבו ונפשו.

עם השתלבותו בישיבה הק' של הרבי מסערט וויז'ניץ היה לאחד מחשובי תלמידיה והיה לשם דבר ולתפארת הישיבה כמתמיד עצום ויגע בתורה ויר"ש צרופה, וכאשר ראה רבו ה"מקור ברוך" כי לפניו כלי מחזיק ברכה עמד מעליו והכה על קדקדו: גדל, גדל.

רבו עודדו ללמוד את מקצוע ההוראה והרב זצ"ל זכה ללמוד לפי הוראותיו בשקידה רבה, בסיימו עמד בכור המבחן אצל הרבי זי"ע במשך ג' שבועות כמה שעות בכל לילה.

הרב היה מציין כי הרבי זי"ע ערך הבחינות בע"פ ולא פתח ספר מעולם.

בשב"ק לאחר שהעניק לו את תעודת ההוראה ערך לכבודו "קדושא רבה" ברוב שמחתו על הצלחת תלמידו במבחן. ואז הורה לו לעלות לירושלים ולהבחן אצל הגאון רבי דוד שפרבר אבד"ק בראשוב ואצל הגה"ק רבי יודא'לה הורביץ מדז'קוב ועוד רבני ירושלים שהפליאו את ידיעותיו.

הגר"מ זצ"ל שכאמור נמנה על תלמידיו המובהקים של מרן ה'מקור ברוך' זצ"ל שקירב אותו בכל מאודו, שימש כאחד מכותבי 'תורתו' אמרות קדשו למען יעמדו לעד.

באותה תקופה זכה לקירוב מופלג ממורו ורבו ה"מקור ברוך" וזכה להתלוות אליו פעמים רבות כשהרבי מרעיף עליו מזיו קדושתו וידיעותיו.

תחילת דרכו ברבנות

בעידודו הרב של מורו ורבו מרן ה'מקור ברוך' זי"ע ובהשגחת פרטית מופלאה התמנה בהיותו צעיר לימים לכהן כרבה של אתרא קדישא מירון, ועל כך סיפר בעצמו לימים:

"היה זה בסוף חודש סיוון תשי"ח. בישוב 'כרם בן זמרא' שימש הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, כמנהיג הקהילה, אולם הם חיפשו אחד שישמש כרב. כשהגיע הרב גץ באחד הימים לחיפה, שמע עלי ועל היתרי ההוראה שיש לי, וביקש ממני שאבוא לכהן אצלם ברבנות, כשעלי להדגיש ולציין שהייתי באותם בחור צעיר טרם מלאו לי עשרים שנה".

"מכיון שלא הכרתי את המקום, סיכמנו שביום חמישי הבא, ימתין לי הרב גץ בישוב 'עין זיתים'.

יש לציין גם שהתחבורה באותם ימים לא היתה כמו בימינו, וקשיי הדרך עמדו כנגד בכל עת מצוא. ירדתי ב'עין זיתים' והרב גץ הופיע כמסוכם, הושיבני על-ידו ולקחני למושב. הייתי איתם מיום חמישי עד מוצאי שבת, כשבמשך השבת ניסיתי להכיר את הישוב ואת בני המושב. אך במוצאי שבת ניגשתי אל הרב גץ והסברתי לו שאיני חש משיכה למקום, זה לא בשבילי ואיני מעוניין לכהן כאן כרב. למרות שכבר פורסם הדבר לא חששתי, מכיוון שהייתי כנה עם עצמי ולא רציתי לעשות דבר הנוגד לרוחי".

משיצא הגר"מ שטרן זצ"ל מהמושב, הרהר לעצמו:

היתכן שאני נמצא בסביבה זו ואיני נכנס למירון אל ציון הרשב"י? הרי להבדיל, זה כמו להיות בוינה ולא לחזות בפני הקיסר… "יצאתי מהמושב והושטתי ידי ל'טרמפ' בכביש השומם. לאחר מספר דקות עצר על-ידי רכב משטרתי והשוטר שאלני לאן פני מועדות, כששחתי לו שאני מעוניין להגיע למירון, העלה אותי על רכבו והובילני עד מירון.

'מירון, פה אשב כי אוויתיה'…

"אחרי תפילת מנחה בציון הקדוש, פניתי למכולות המיתולוגית במעלה ההר, שבאותם ימים היתה בבעלות ר' שמואל לוינגר ז"ל מוותיקי מירון. רכשתי בקבוק שתיה וביני לביני שח לי ר' שמואל לתומו, שמאז פטירתו של הרב טיקוצ'ינסקי זצ"ל לפני מספר שנים, אין כאן רב במירון ואנשי המושב תרים אחר רב ליישוב. הוא שאלני לשמי והתעניין אודותי, ואז
אמר לי: 'הרי יש כאן הונגרי'שע ורומינישע יודן, בוא ותשמש להם לרב!' באותה עת אמרתי לעצמי: 'מירון, זה כבר עניין אחר, פה אשב כי אוויתיה'…

המשיך רבה של מירון וסיפר: "ר' שמואל לוינגר בירר אלו היתרי הוראה יש לי, תוך שהוא מוסיף כי הוא מקווה שיש בידי גם היתר הוראה מאת הרבנות הראשית, שאם לא כן, תהיה בעיה מצד אנשי המושב…

עניתי לו: 'הן, יש לי היתר הוראה גם מהרבנות הראשית, מאת הרב הרצוג והרב ניסים'.

"במירון התגורר יהודי יקר ושמו ר' אברהם יעקב העלד, שמוכר היה כ'דער מירונ'ער שוחט', שהיה מגיע לפרקים להסתופף בחצר הקודש סערט ויז'ניץ בחיפה, מכיוון שהיה זה היישוב החסידי הקרוב ביותר באזור הזה. באותה תקופה, בבואו לחיפה שמע על בחור שיש לו היתר הוראה, והוא סיפר לידידיו שבדיוק בימים אלו הקהילה במירון מחפשת רב. כך נרקם השידוך…

הזמינו אותי לעשות כאן את השבת. לא רציתי לבוא לבד וביקשתי מהחברותא שלי שיבוא יחד אתי, שמו ר' שאול ויסבלום ז"ל הוא היה מבוגר ממני בכמה שנים וזקנו כבר היה מלא. לי טרם צמחה אפילו שערה אחת בזקן… כשנכנסנו בליל שבת לבית הכנסת, ניגשו אליו ונתנו לו 'שלום עליכם' וממני התעלמו…

ונמצא חן…

"בשבת בבוקר לאחר תפילת שחרית הייתי אמור לדרוש בפני הקהל. בקהילות ההונגריות נמסרת הדרשה לפני קריאת התורה, והגבאי הכריז שהרב מוזמן לדרוש. קמתי ממקומי והלכתי אל הבמה.

אני שומע לחשושי הפתעה: מה? זה הרב? חשבנו שהשני!… אבל כשהקב"ה רוצה… הוא נתן לי כל-כך הרבה חן בעיני השומעים ונעשתה כזאת עת רצון.

הדרשה מצאה חן בעיניהם והם רצו אותי בכל מאודם, עד כדי כך שתיכף ומיד ביקשו ממני לבוא לעוד שבת.

גם בשבת השניה 'אודך' היה אותו דבר. במוצאי השבת השניה ישבו אתי פרנסי הקהל ועשו אתי חוזה שאני נבחר כאן לרב"…

בברית הנישואין

בחודש כסלו תשי"ט, בא בקשרי שידוכין עם הרבנית תליט"א בת הרה"ח ר' אליהו הויער ז"ל מחיפה. שהיה איש ירא וחרד לדבר ד', מחשובי קהילתו של הגה"צ רבי אברהם יצחק קליין זצ"ל אב"ד נירנברג, שהתגורר בחיפה, והיה תלמידו של מרן המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל.

את שבת העליה לתורה חגג בצילם של רבותיו הק' ה"אמרי חיים" וה"מקור ברוך" שנפשו יחד בשכונת אחוזה בחיפה,  בער"ש זכה ששני האחים הק' חבשו לו את עטרת השטריימל כמנהג. וכך גם היה בליל החתונה שהתקיימה ברמת ויז'ניץ בחיפה, כאשר את השבע ברכות בחופה אמר ה"אמרי חיים" ובסעודה אמר ה"מקור ברוך".

לשמחת החתונה הגיעו כלל תושבי מירון שהביאו מתנה נדירה לחתן רבם-הצעיר – ש"ס שלם שהיה בשנים ההם מצרך נדיר ביותר…

לאחר שנישא לרעייתו הרבנית פסיה שתבדלחט"א, הקדישה עצמה להיות לו לעזר וסיוע בכל מפעלותיו הרבים ומאז ועד יומו האחרון עמדה לימינו בלב ונפש חפיצה.

מסירות נפש לחינוך

עוד בהיותו אברך צעיר לימים מסר את נפשו למען צביון המושב ובעיקר לחינוך הדור הצעיר למענם עשה ככל שלאל ידו: "מלחמות רבות הייתי צריך לנהל במקום על החינוך הטהור. היינו צריכים לעשות נפשות מהיכן שרק יכולתי. ממירון, מיישובי הסביבה ואף מערים סמוכות. ממירון עצמה 'תלשתי' בכוח כעשרים בחורים, מבתים שלא היו חולמים לשלוח אותם לישיבות ושלחתי אותם לישיבות. הודות לכך כולם הקימו בתים לתפארת. בתים חרדיים. את בנות המושב ומכל האזור, עשיתי כל טצדקי לשלוח ל'בית יעקב', הוצאתי בנות שכבר נרשמו לסמינרים כלליים והשפעתי עליהן ללכת ל'בית יעקב'. כמובן שהדבר לא נסלח לי בשעתו, אך כיום אני רואה את הפירות של עבודתי מאז. ב"ה כל הבנות שהצלחתי לשלוח ל'בית יעקב', אחת אחת, הקימה בית חרדי למופת, בנים ובני בנים הולכים בדרך התורה והמצוות".

במסירות נפש של ממש הקים הגר"מ שטרן זצ"ל את התלמוד תורה במירון ועל כך סיפר: "כפי שכבר הקדמתי בפתח הדברים, כשבאתי לכאן בשנת תשי"ח, הייתי בבחינת 'אדם הראשון'… הישוב מירון היה מסונף לתנועת 'הפועל המזרחי', ואני באתי מחינוך חסידי מובהק, מישיבה חסידית טהורה. הישוב כאן במירון היה מורכב כמעט במאה אחוז מיהודים חמים
'ערליכע יודן' שבאו מקהילות הונגריות חרדיות.

כאן בארץ, 'המזרחי' השתלט עליהם ועשיתי כל מה שיכולתי למנוע זאת. המבחן האמיתי הגיע, כשהבנים שלי גדלו.

הקב"ה ברך אותי בשמונה בנים ובת אחת. כשהגיע הזמן לשלוח את הבנים לגן, היו בידי שתי ברירות: או לשלוח אותם לחינוך מעורב או לארוז את ה'פעקלאך' ולחזור למרכז הארץ, לירושלים או בני ברק, ולגור בין יהודים חרדים כמוני.

"בחרתי באפשרות שלישית ופתחתי תלמוד תורה בעצמי. בהשגחה פרטית, בדיוק באותם ימים הגיע ארצה מרן אדמו"ר בעל 'נועם אליעזר' זצ"ל מסקולען, שבא לכאן לקרב את לבות אחינו בני ישראל יוצאי הפזורה הרומנית. הם גרו בערים כמו קרית שמונה, נצרת עילית ועוד. משמים חננו אותי בלשון לימודים, והרבי מסקולען ביקשני לבוא לסייע לו. נסעתי אתו ממקום למקום, הוא דרש לפניהם ואני הייתי המנחה והפותח. כך נוצרה בינינו קרבת לבבות".

הת"ת במירון…

הריקוד לרגל הקמת "באחד הימים הגעתי למעונו בעיר הקודש צפת, בביתו של ר' אנשיל'ע צפתע'ר שוחט. הרבי מסקולען הסב לסעודת ראש חודש וחיכיתי לסיום הסעודה.

משסיים את הסעודה, ניגשתי אליו וסיפרתי לו מה קורה כאן: 'רבי אני נמצא במיצר! אני חייב לפתוח תלמוד תורה במירון לילדים שלי כדי לתת להם חינוך חרדי כדבעי, כמו שאבא שלי חינך אותי. אני צריך חינוך חרדי כאוויר לנשימה, אחרת אצטרך לעזוב את מירון'. הרבי התפעל מהרעיון לפתוח תלמוד תורה ליד הציון הקדוש של רשב"י ונענה לאתגר, כשהוא עוזר לי לפתוח את הת"ת. לא אשכח עד היום, שכשיצאה ההחלטה הסופית להקים תלמוד תורה חרדי במירון, התמלא מרן האדמו"ר מסקולען זצוק"ל שמחה רבה, ויצא בפרץ של ריקוד ושמחה לרגל הקמת התלמוד תורה — הרבי קרא לילדי הת"ת: "ר' שימענ'ס קינדער" – ילדי הרשב"י.

"בסייעתא דשמיא ה'חיידר' במירון הצליח מאד והיה המוצלח ביותר בכל האזור, עד ששלחו אליו תלמידים מצפת… עד כמה היה שמו הטוב של הת"ת מהדהד למרחקים, תעיד העבודה הבאה: כשמרן הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע מגור, היה מגיע לנפוש בימות הקיץ על הר הכרמל בחיפה, היה מגיע פעמיים בשבוע למירון לשהות בקרב התלמידים בעת תפילת שחרית. מרן ה'בית ישראל' היה עומד על עמדו שעה ארוכה ומאזין לתפילת צעירי הצאן. הוא ידע על זמן התפילה והיה
מתייצב בשעה היעודה, כמובן שזה רק הוסיף עונג רב ונופך לשמו ושמעו הטוב של התלמוד-תורה".

שומר משמרת הקודש בציון הק'

רב חלקו של הגר"מ שטרן זצ"ל בצביון הציון הק', כשבאותם שנים עדיין לא היו כלל מחיצות בין הגברים לנשים ברחבת הקבר, והרב שטרן פעל לקביעת המחיצות בחצר הציון, כפי שסיפר בעצמו:

"כשהגעתי לכאן לא היו מחיצות כלל להפריד בין גברים לנשים. כל השנים עבדנו להקים מחיצות, היות ולא היה שייך להתפלל ככה, הרי זו הלכה מפורשת בשולחן ערוך, אולם תמיד נתקלנו במלחמות קשות".

"כל פרט שדרש סידור וייעול, היה דורש מאמצים עילאיים. היו כאן משפחות שלמות ששהו בציון ביום ל"ג בעומר, שהיו להן מקומות קבועים בתוך הציון וכולן הזהירו אותי מפני מאבקים קשים. למרות זאת החלטתי להקים את המחיצות בל"ג בעומר של אחת השנים ולראות אם הצעד יעבור בשלום. היו לזה כמובן מתנגדים, אך כנגדם היו שותפים למצווה נשגבה זו, כמו רבי ישעיה אשר זליג מרגליות, רבי זלמן בריזל ורבי שמעון קליין. ברוך ד', לא התעוררו מאבקים מיוחדים ומאז ועד עתה נשארו המחיצות ואף סודרו באופן ראוי".

כמו כן עמד על המשמר ולא הרשה לפרוץ פרצות בכל מושב מירון, ניהל מלחמה עקבית כנגד פתיחת בית קולנוע במירון, ובריכה וכדו' כשהוא מקבל גיבוי למאבקיו על קדושת המקום מכל גדולי ישראל, ואכן זכה לעצור בעד בנגף וכל תוכניות הזדון שקעו בתהום הנשיה.

כן לחם את מלחמתו של הרשב"י, בחקר האמת והזמת השמועות אודות קברים דמיוניים במעלה ההר בואכה הציון הקדוש, בבחינת "טיהר את העיר טבריה", לא אחת התבטא באוזנינו כי חקר ודרש בנושא וקיבל מרבותיו ובמיוחד מהריא"ז מרגליות מאנשי מירון של מעלה, כי הדרך העולה לציון ברינה נקייה מכל חשש טומאה, ואיסור חמור להוציא לעז על אתרא קדישא ועל הדרכים המובילים לציון הקודש ועל העולים להתפלל בציון הרשב"י.

קשור לכבשנה של ויז'ניץ

היה קשור בלו"נ לאדמו"רי בית ויז'ניץ האחים הק' האמרי חיים מויז'ניץ וה'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ. כחסיד מובהק לאדמו"ר בעל 'אמרי חיים' זי"ע מויז'ניץ, שכידוע היה דבוק בכל נימי נפשו ולבבו בקדושת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, זכה הגר"מ שטרן לקבל אותות חיבה והערכה מיוחדים, בעקבות הרבנות ביישוב שהזכרת שמו בלבד גרמה למרן ה'אמרי חיים' להתפרץ ברגשי קודש ובדמעות שליש.

האיר השחר עד שבמירון?!

"בכל פעם שהגעתי לשהות בצל קדשו של מרן ה'אמרי חיים'", היה מספר רבה של מירון בהתרגשות, "היה הרבי מקפיד שיזכירו את שמי כ'מירונ'ער רב'.

פעם כיבד אותי המשמש-בקודש ללא הקדמת התיאור הזה והרבי ה'אמרי חיים' גער בו וביקש שיכריז תיכף עם הביטוי 'מירון'… היתה זו מעין הזכרה כדוגמת 'הרואה אומר ברקאי'.

עוד הוסיף וסיפר: "שנה אחת כשהייתי בויז'ניץ ביום ב' סיון, יומא דהילולא רבה של מרן בעל 'אהבת ישראל' זי"ע, עמדתי על הפראנצ'עס וזאת למרות שכבר שימשתי כרב במירון. בשולחן המזרח הסבו האחים הקדושים, מרנן ה'אמרי חיים' וה'מקור ברוך',

ובן אחיהם, הרה"ק רבי חיים יהודה מאיר מווישווא זי"ע. משהבחינו בי הצדיקים, ביקשו מהמשמשים להזכיר את שמי, כשהם מזכירים את הישוב בו אני מתגורר, 'מירון' 'מירון', דבר שהזכיר להם באחת אתהאי אתרא קדישא".

עדות חיה סיפר רבה של מירון, מה שראו עיניו ולא זר, כמה גדלה דביקותם של צדיקי בית ויז'ניץ בציון הקדוש. "בדרך כלל, כשהיה מרן ה'אמרי חיים' נוסע להרי הגליל, היה עובר בדרכו בחיפה ולוקח עמו את אחיו אהובו מרן ה'מקור ברוך', וכך נסעו האחים הקדושים יחדיו. בשנת תשט"ו בערב ל"ג בעומר,

כשמרן ה'מקור ברוך' התגורר עדיין ברח' בילו, הגיע לפתע מרן ה'אמרי חיים' במונית, עלה לביתו של אחיו הק' ואמר לו: 'ברודער, איך האב געלאזט אקסטער, איין פלאץ זאלסט קומען מיט מיר קיין מירון' )השארתי מקום מיוחד עבורך שתבוא עמי למירון(. מרן ה'מקור ברוך' החל להצטדק בכנות שאין לו את הכוחות לנסוע, אך מרן ה'אמרי חיים' התעקש שייסע, באמרו שכבר הכין לו מקום נוח והודיע נחרצות לרבנית שתכין לרבי את דבריו הנחוצים לו לנסיעה…

"אנחנו הבחורים שנכחנו בבית המדרש ברח' בילו, משראינו את ה'אמרי חיים' עולה לבית אחיו ה'מקור ברוך', עלינו גם אנחנו בעקבותיו וכך זכינו לשמוע את שיח הצדיקים, וכעת משראינו את הצדיקים יוצאים לדרך, לקחנו גם אנו מונית ונסענו בעקבותיהם. משהגענו למירון, לאחר שהתפללו תפילת ערבית וספירת העומר בנעימה יתירה, העמידו שני כסאות בסמוך לכביש בצומת הראשית בכניסה למושב והקהל הקדוש שהתאסף סביבם שם בהמוניו עברו לפניהם לברכה ולישועה.

"לאחר מכן עלו האחים הקדושים ברגלם לציון הקדוש, יחד עם הקהל הגדול שסיבבם כחומה. על אם הדרך פתח מרן ה'מקור ברוך' ואמר לאחיו מרן ה'אמרי חיים': 'ברודער, יהודים מתאמצים כל-כך ומסרכים רגליהם במסירות לעלות את ההר לאתרא קדישא, כל הדרך הזאת היא כולו אמונה, כולו אמונה!' בהיותם על הציון, העתירו הצדיקים בתפילה שעה ארוכה וירדו לאכסניה.

הבכי של הרבי…

"ה'אמרי חיים' עלה שוב לציון בחצות הלילה, אך ה'מקור ברוך' מפאת חולשתו לא עלה בלילה. בבוקר לאחר שהתפלל תפילת שחרית בבית האכסניה, עלה לציון הקדוש כשהוא נסמך בידיו הקדושות עלי ועל הרה"ח ר' גבריאל יוסף שכטר ז"ל, בהגיעו לציון הקדוש, אחזו רטט של התרגשות וכשעמד בציון בכה בכיות נוראות.

יכולני להעיד, שלמרות שעמדנו שנינו משני צדדיו לשמור על גופו הטהור והחלוש של מרן ה'מקור ברוך', לבל יידחף חלילה על ידי קהל ההמונים, ועל אף שהיינו טרודים בדוחק העצום שהעיק על כולם, עם כל זה, כח בכייתו של הרבי, גרם לנו כמו לשאר הנוכחים לפרוץ בבכי עז ללא שום גוזמא"…

בעל ה'שפע חיים' זי"ע מצאנז

מלבד התקשרותו לאדמור"י בית ויז'ניץ היו לו קשרים ענפים עם כל גדולי הצדיקים האדמורי"ם והרבנים שהיו באים לאתרא קדישא מירון, כשרבים מהם זכה לארח במעונו. זכה הגר"מ שטרן שבמרוצת השנים התארחו בביתו גדולי ומאור הדור, בשבתות ובימות החול, לעתים אף לתקופות ארוכות, ועל כך סיפר: "למעשה, אין כמעט גדולי הדור מאותה תקופה, שלא היו אצלי בבית, מכיוון שלא היה תחליף במקום אחר.

גם מרן אדמו"ר בעל 'שפע חיים' זי"ע מצאנז, היה מתארח אצלי רבות ולן בלילה בביתי. סיפור מופלא ביותר התרחש בשבת שממחרת יום הכיפורים תשכ"ה. ביום שישי, ערב שבת שבין יום הכיפורים לסוכות, שלח מרן ה'שפע חיים' לפני תפילת שחרית, להודיע לרבנית כי בדעתו לנסוע לשבת קודש למירון… מובן מאליו גודל התדהמה שהותירה הודעה מפתיעה זו, שכן עדיין לא הכינו שום מקום אכסניה ושאר הצרכים.

ברם, הדבר יצא אל הפועל, כשהמשב"ק המסור הרה"ח ר' יהושע וייצנבלום ז"ל אירגן את כל הנצרך על הצד היותר טוב, ומרן ה'שפע חיים' נסע בלווית מנין מצומצם והתאכסן אצל אחד הדיירים בכפר מירון. כל התפילות ועריכת השולחן היו בכפר, ורק השולחן הטהור של עת רעוא דרעוין נערך במבנה ציון הרשב"י, בהיכל ציונו של התנא רבי אלעזר בן רבי שמעון. את הספרים להכנת הפלפול, שלח הרבי מצאנז את הרה"ח ר' שמשון שמעיה להביא מביתי, היות ובכל הכפר לא היו ספרים מעין אלו שהרבי היה צריך…"

כמו כן, בין הרבנים והאדמורי"ם שאיוו להם את ביתו למקום מנוחה והתעלות היו הצדיקים: רבותיו מויזניץ ה"אמרי חיים" וה"מקור ברוך" וה"ישועות משה", ה"כנסת מרדכי" מסדיגורה, ובנו ה"עקבי אבירים" מסדיגורה, הקרמ"מ מלעלוב, ה"נתיבות שלום" מסלונים, האדמו"ר מסטריקוב. זכרונם לברכה.

בחודש אדר תשע"ג שיכל את בנו הרה"צ רבי ישראל שטרן, האדמו"ר מנעשכיז זצ"ל לאחר שלקה במחלה קשה, וקיבל עליו את הדין באהבה ובאמונה.

במהלך חג הסוכות האחרון נחלש הרב דמירון ואושפז בבית החולים בצפת, במהלך השבת האחרונה – ז"ך תשרי התשפ"ג חלה הידרדרות במצבו והשיב את נשמתו לבוראה ויוצרה. מסע הלוויתו התקיים בליל מוצאי מנוחה באתרא קדישא מירון שם נטמן בחלקה מיוחדת בביה"ח המקומי שקנה בחייו.

זכה והותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנו בכורו הגאון הצדיק הרב טוביה רב בית המדרש 'תפארת איתמר' שהוכתר לממלא מקומו ברבנות אתרא קדישא מירון, הגאון הרב אליהו, רב קהילת 'מאורי אור' ברחובות, הגאון רבי אלעזר, רב קהילת 'מאורי אור' באשדוד, וחבר בד"ץ 'קהילות', הגאון רבי שמעון, האדמו"ר מליז'נסק במונסי, המשפיע הגה"צ הרב ברוך משפיע במאנסי, הגאון רבי חיים, משפיע בישיבת בית ישראל ודמשק אליעזר ויז'ניץ.

עם מוסדות שטפנשט

קשר מיוחד היה לרבה של מירון עם 'מוסדות שטפנשט' ואף זכינו שכבוד הרב דמירון יעמוד בנשיאות וראש כוללנו ללימוד תורת הח-ן, ויזריח מאורו על הרבנים החשובים לומדי הכולל, ואף מינה במינוי אישי את בנו בכורו ומ"מ כראש הכולל ללימוד תורת הח-ן והזוה"ק בכוללינו בגבעתיים, סמוך ונראה לציון הרה"ק משטפנשט, כן זכינו להארת פניו המיוחדת להיותו שליח נאמן להעתיר ולהתפלל ולהתחנן בעד תומכי המוסדות שביקשו להתברך באתרא קדישא מירון, ולא אחת אף העניק לנו בטוב ליבו כסגולה לרפואה והצלחה 'שמן משחת קודש' שדלק על ידו הציון הקודש, אשר כידוע מהסבא קדישא מרוז'ין ובנו הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, שהתבטאו כי שמן שדלק בציון הרשב"י סגולתו קודש לרפואה ולשמירה.

כמו כן בעת שזכינו לערוך במכון שטפנשט ספר מיוחד 'עלי זבח – חלאקה' לכבוד שמחת התגלחת לבנו של רב קהל שטפנשט שליט"א, ולחגוג ברוב עם בחצר היכלא דרשב"י את השמחה הגדולה, הטריח הרב עצמו במיוחד למשך שעה ארוכה לחגוג ולשמוח יחד עם עשרות ילדי החלאקה שהצטרפו לחגיגה הגדולה שנערכה במוצאי איסרו חג הסוכות, ואז התבטא ואמר שיש לו הרגשה של שמחה והתעלות כביום הילולותו של הרשב"י – ל"ג בעומר ממש, וכל אימת שהגענו למירון ולביתו להתועדויות ולהתכנסויות מיוחדות, ולשיחות חיזוק לתלמידי הת"ת שטפנשט, היה מזכיר לטובה את אותו מאורע מיוחד שנערך בחצר מערת הרשב"י, ואף זכינו למכתב קודש מיוחד אותו העניק וכתב במיוחד לרגל הוצאת הספר עלי זבח – חלאקה.

התפילה של רשב"י

הרב זצ"ל התבטא בפנינו כי תפילתו היחידה אותה חיבר התנא הרשב"י, היא תפילת 'בריך שמיה' לאומרה בעת פתיחת הארון, בכתבו כמה דברים גבוהים ניתן לפעול בעת פתיחת ההיכל וארון הקודש, ואף ביקש לערוך תפילה זו ביחד עם ילדי הת"ת, ונתן בידינו כמה העתקים מתפילה נוראה זו, לחלקה ביעקב ולהפיצה בישראל, כסגולה להוושע בישועת עולמים.

יהי זכרו המבורך מליץ יושר בעד כל עם ישראל, ועתה בהיותו יושב בהיכלא של התנא האלוקי רשב"י בגן עדן מקדם, יוכל להיות מליץ יושר בעד כולנו לישועת עולמים אכיה"ר. תהא נפשו צרורה בצרור החיים ויקיצו וירננו שוכני עפר והוא בתוכם בב"א.

הפוסט בד"ה: הלך לעולמו רבה של מירון שעמד 20 שנה בקשר אמיץ עם שטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

עם פטירתו הכואבת של הרב פנחס זילברמן ז"ל מצפת, זקן חסידי שטפנשט, גוללנו מארכיון שטפנשט את השיחה האחרונה שהוא ערך עם הרה"ג אברהם יעקב סלמון שליט"א שהתקיימה בל"ג בעומר תשע"ה ולוותה בזכרונות מרגשים.

הרב סלמון: אנו רוצים לשמוע מעט על הקשר של משפחת זילברמן לצפת, הקשר של משפחת זילברמן לרשב"י, והקשר של משפחת זילברמן לשטפנשט.

הרב זילברמן: אני האחרון מהדור הישן של משפחת זילברמן שבעיה"ק צפת. אבי היה הרב ר' מרדכי דוב זילברמן ע"ה. היה לנו קשר לשטפנשט.

אני דור שישי בצפת מצד אבי משפחת זילברמן, מקובל אצלינו הסבא של הסבא רבה שלי, הראשון שעלה לארץ ישראל, הוא התיישב בצפת, שם משפחתם היה דרברמדיקר [רחמני], והם החליפו שם המשפחה לזילברמן. אבל אין מקובל אצלינו שיש לנו קשר לברדיטשוב.

הקשר שלנו לשטפנשט, שכן ר' מרדכי זילברמן – דרברמדיקר שהגיע ראשון לארץ ישראל, הרבנית שלו היתה גיסתו של הרה"ק ר' מנחם נחום אדמו"ר הראשון משטפנשט.

הסבא שלי ר' אברהם לייב נולד בצפת, והוא נסע לשטפנשט, לאחר נישואיו הוא ישב שנה בשטפנשט, והוא גם ביקר אצל האדמו"ר ר' ישראל מטשורטקוב בווינא. ר' אברהם לייב היה מקושר להרה"ק משטפנשט, ויש אגרת המלצה שכתב אליו הרה"ק רבי אברהם מתתיהו משטפנשט.

ויש בזה מעשה פלא, זקני היה בסעודת ראש חודש אצל הרה"ק משטפנשט, ואכלו שמה מרק, לאחר מכן הביאו עוף, בשעת אכילת העוף התעורר אצל הרבנית שאלה על כשרות העוף, והפנו את השאלה להרה"ק ר' אברהם מתתיהו, ואמר הרה"ק, הנה יושב כאן רבה של צפת, הוא יפסוק על השאלה. כאשר הגיעה השאלה לזקני חשש שמא יהיה צריך להטריף את העוף, שכן אז יתברר שאכלו מרק שלא היה כשר, וייצא שהרבי וכל הקהל אכלו מרק שיש עליו שאלה, הראו לו השאלה, וענה שיש פרי מגדים שמכשיר את העוף, שאלו הרבי, האם אין חולקים על הפרי מגדים?, וכיצד פוסקים, וענה שאינו יודע שיש חולקים על הפרי מגדים.

וסיפר שהנה אצל הרבי בשטפנשט היה ספריה גדולה, ואמר לו הרבי שיש שמה הרבה ספרים, והוא ידע כל ספר וספר היכן הוא מקומו, ושלח את השמש שיביא את ספר הלבוש, וצוה על הרב שיעיין בדברי הלבוש, אם הוא חולק על הפרי מגדים, והוציא את הלבוש וראה שגם הוא פוסק כשיטת הפרי מגדים, ואין שום חולק בדבר, לאחר מכן צוה להוציא עוד ספר ועוד ספר, ובכל הספרים לא מצאו חולקים על שיטת הפרי מגדים. לאחר מכן נענה הרבי ואמר, אכן הרי זה כשר, אבל את הבשר לא יאכלו, ושיאמרו לרבנית לזרוק את כל הבשר.

וכל מה שביררו באריכות היה כדי שידע שלא נכשלו חלילה באכילת בשר אסור, ולאחר שנתברר הכשרות של הבשר חשש משום בשר שהורה בו חכם, ולא אכלו את הבשר.

כך סיפר הסבא שלי, וראיתי הדבר בכתב יד אחד.

בצפת היה קלויז דחסידי שטפנשט, בחצר ליד הקלויז של טשרנוביל, אבל אני לא זוכר את בית הכנסת פעיל הוא נחרב ונסגר בימים עברו.

הרב סלמון: הרידב"ז כותב בזכרונות שלו שהוא התפלל בשטפנשט.

הרב זילברמן: אכן התפללו בו רבים מנכבדי צפת, וגם זקני רבה של צפת התפלל וקבע מושבו בבית כנסת 'קלויז שטפנשט' בעיה"ק צפת העתיקה.

הרב סלמון: זקינכם רבני צפת היו מדליקים את ההדלקה בל"ג בעומר במירון בשליחות האדמורי"ם מבאיאן.

הרב זילברמן: הקשר שלנו להדלקה, לפי שההדלקה היתה שייכת לבויאן, לאחר הסתלקותו של הרבי הראשון מסדיגורא זי"ע, שכן הרה"ק מרוז'ין קנה את זכות ההדלקה מהספרדים, ולפי שלא היה בארץ ישראל, היה ממנה שליח, ולאחר מכן זה עבר לרבי הראשון מסדיגורא, וממנו זה עבר לבנו הפחד יצחק, כי היה הגדול מהאחים, ולאחר הסתלקותו של הפחד יצחק עברה זכות ההדלקה לבנו הרה"ק מבאיאן טשרנוביץ, והוא היה ממנה את הסבא ר' אברהם לייב זילברמן הרב של צפת לשליח להדליק את ההדלקה.

וכאשר ביקר הרה"ק בארץ ישראל בשנת תרפ"ז, וכן כשביקר הרה"ק מבאיאן למברג בארץ ישראל בשנת תרצ"ג, הדליקו הם בעצמם את ההדלקה.

וכמו כן הרה"ק מלייפציג הדליק פעם אחת את ההדלקה, אבל בכל שנה לא נסע למירון עקב חולשתו, והיה ממנה את הסבא ר' אברהם לייב שידליק את ההדלקה.

הסבא היה בשטפנשט, אבי נסע לבאיאן, אצל הרה"ק מבאיאן למברג.

על מעלתו של זמן ההדלקה: כתוב שלפני הסתלקותו של הרשב"י הוא גילה הרבה סודות התורה, שביום ההסתלקות נגלו לו סודות התורה, וכאשר גילה הסודות אמרו בזוהר הק' שירדה אש מן השמים ולא היה יכול איש להתקרב אליו, וכל התלמידים עמוד מבחוץ ושמעו דבריו, ולפי שתורת הרשב"י נתגלה ביום זה מתוך האש, משום כן מדליקים ההדלקה, שהרי התורה נמשלה לאש.

הרב סלמון: היו אומרים שההדלקה היא סגולה גדולה לשמירה.

הרב זילברמן: הרבי מטשורטקוב הראשון הרה"ק ר' דוד משה קבע להדליק את נר התמיד בציון הרשב"י, שדולק עד היום, ואמר בנו הרה"ק ר' ישראל ששיירי השמן הוא סגולה לבריאות ופרנסה ועוד הרבה ענינים. אני לא שמעתי בצפת שהשתמשו בסגולה זו, אבל שמעתי שיש מי שמשתמש בסגולה זו, ואיני יודע כל כך מהו המקור, צריכים לברר אצל חסידי טשורטקוב שבירושלים.

לסיום השיחה, תחת ההשראה של יום ל"ג בעומר, ואוירת החג ששרה אז בצפת ובגליל כולו, ביקש רבי פנחס לברך את העולים לציון התנא במירון ולברך את העוסקים בהנצחת זכר הרה"ק משטפנשט.

נוסח הברכה לעולים לציון הרשב"י: אני מברך את כל העולים וכל העושים עבור ציון הרשב"י שיהיו מבורכים, שהקב"ה ימלא כל משאלות ליבם לטובה אמן סלה.

נוסח הברכה עבור העושים עבור הצדיק משפנשט: אני מברך אתכם שתצליחו להקים מחדש את בית הכנסת על שם האדמו"ר משטפנשט בעיה"ק צפת, ושיהיו בו מתפללים, ושילמדו ויתפללו, שיהיה בית הכנסת פעיל כל היום. וכל מי שעושה למען שטפנשט יבורך בכל משאלות לבו בבני חיי ומזוני בכל מה שהוא צריך וכל מה שחסר לו שהקב"ה ימלא חסרונו, בזכות התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי וכל הצדיקים השוכנים כאן בצפת, ובזכות אבותי רבני צפת חסידיו ותלמידיו ושארי בשרו של הצדיק משטפנשט יבורכו כל העוסקים בכל הברכות.

נוסח התפילה על השמן של הנר תמיד במירון: אני מברך את כל אלו שבאים לרבי שמעון בר יוחאי לחלוק כבוד לתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, ולכל אותם שנותנים ומדליקים את השמן ומשתתפים בהוצאת נר התמיד שתיקן מורינו ועטרת ראשינו האדמו"ר הראשון מטשורטקוב, שיתברכו כולם בבני חיי ומזוני.

ייש"כ להרב משה חריטן שליט"א אוצר הארכיון 'תורת אמת שטפנשט' שהקליט ושימר את הראיון המיוחד והנדיר שערכנו עם רבי פנחס ז"ל בביתו שבצפת.

הפוסט חשיפה מרתקת: שיחתו האחרונה של הרב פנחס זילברמן ז"ל מצפת, זקן חסידי שטפנשט מגלה סודות הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

ברוך דיין האמת: הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת האר"י ומשרידי זקני צפת האותנטיים ר' פנחס זילברמן זצ"ל ממשפחת חסידי שטפנשט ומצאצאי רבני צפת, הלך לעולמו בשם טוב בגיל 90.

פטירתו ביומא דהילולא של האור החיים הקודש ביום ט"ו תמוז תשפ"א, ללא שהותיר אחריו זרע של קיימא.

הרה"ג אברהם יעקב סלמון שליט"א הזכיר את זכרו הטוב, בכך שהנציח זכרונות ימי הוד מחצר הקודש שטפנשט לה היה עד מקרוב.

ת.נ.צ.ב.ה.

הפוסט ברוך דיין האמת: נלב"ע הגבאי המיתולוגי ר' פנחס זילברמן ז"ל משרידי חסידי שטפנשט בצפת הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

צפת. סעודת הילולת הסב"ק מרוז'ין זיע"א ביום היא"צ ג' חשון תשפ"א, נערכה ברוב עם בבית המדרש רוז'ין בראשות המייסד הרב משה לייב סלמון שליט"א בצפת, בראשות הגה"צ ר' אליעזר ארנסטר שליט"א רב מאור חיים, הגה"ח ר' נפתלי פרידמן שליט"א איש מירון, הרה"ג ר' אברהם יעקב סלמון שליט"א רב קהילת שטפנשט, שנשאו דברים בגודל היום עליו אמרו חסידים שהוא בבחינת "עיצומו של יום", לרגל הילולת ה-170 של הסב"ק מרוז'ין, בהשתתפות אברכי כולל 'אור ישראל' בעיה"ק צפת ומתפללי בית המדרש 'חסידים' קרית מאור חיים בעיה"ק צפת.

הרה"ג אברהם יעקב סלמון שליט"א רב דקהל שטפנשט שהגיע במיוחד מהמרכז כדי לחשוף את התחקיר ההיסטורי שערך בתקופה האחרונה אודות מסלול הבריחה של הסב"ק מרוז'ין אותו שיחזר בעצמו.

בדבריו, הוא הביא ממצאים דרמטיים וסיפר אודות האיסוף הדקדקני של שמות העיירות השונות בהם חצה הסב"ק במסלול בריחתו והתרגום המדוייק של כל אחת מהן לשמות הלועזים העדכנים בימינו של אותם מקומות, על ידי חוקרי ימות עולם, ביניהם הסופר המוכשר הרב חיים קוטלר.

לדברי הרב סלמון, אחרי איסוף כל הפרטים התברר כי המסלול הסתכם במעל 2,700 ק"מ בימינו, מה שהופך את המסלול לדרך בריחה הירואית ובלתי נתפסת בסוסים ועגלה של אותם ימים. גם באותם ימי בריחה, נשאר הסב"ק כמלך בגדוד וכל הנהגותיו המשיכו עמו בכל מקום שהיה. מכל אלה אנו למדים להתחזק בכל מצב שהוא ולהדבק באמונתינו בכל עת.

כן הצליח הרב סלמון לגלות כי בית הכלא בקמיניץ בו שהה הסב"ק ממוקם ברחוב פילוועריק בימינו וכי המבצר האימתני בקייב עודנו קיים!

הרה"צ הישיש רבי נפתלי פרידמן שליט"א הגיע במיוחד ממירון ושפע סיפורים היסטוריים מבעל ההילולא ומבנו הצדיק משטפנשט והדרך להידבק במידותיו וללכת במעשיו וההשתתפות בסעודת ההילולא בדיבוק חברים זוכים להשפעת הסב"ק בעל ההילולא.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

הפוסט לרגל ההילולא ה-170: חשיפת מסלול הבריחה ההיסטורי שהתפרס על פני כ-2,700 ק"מ הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בעקבות סיקור קשר הנישואין שנוצר בין צאצאי "בעל התניא" רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל עם צאצאי הרה"ק רבי נחמן מברסלב זצ"ל, שנוצר ע"י הרה"ח רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג, זקינו של רבי זאנוויל זצ"ל, מובא רקע בעלון שטפנשט 'באר בשדה' מס' 249 החושף תגלית מרתקת על אודות העיר בה החל מוהר"ן מברסלב את הנהגתו:

רבי זאנוויל ואביו רבי אהרן רבינוביץ, היו צאצאיו של הרה"ח רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג, שמשפחתו התייחסה לגדולי עולם: רבי אהרן היה נכדו של הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, ואילו זוגתו היתה בתו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע.

המסע לארץ ישראל

אם היה מי שהתפלא על קשר שידוכין מופלא זה בין שני הצדיקים, הרי שקדמו לו קשרים אישיים בין שני האדמו"רים יחד עם הבטחה וצפיה לעתיד על השתדכות צאצאיהם.

בחורף תקנ"ט שהה הרה"ק רבי נחמן מברסלב בארץ ישראל.

בהיותו שם, הבטיח הרה"ק רבי נחמן מברסלב להרה"ק רבי אברהם מקליסק זי"ע, מגדולי תלמידיו של המגיד ממעזריטש שעלה לארה"ק והתגורר בצפת, שמיד עם חזרתו לחו"ל יסע אל הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי "בעל התניא" ויבוא עימו בדברים בקשר ל"מעות ארץ ישראל".

הרה"ק רבי נחמן מברסלב נפגש עם הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי

היה זה בקשר למחלוקת מסויימת ששררה באותה עת בין גדולי האדמורי"ם בנוגע לאופן חלוקת כספי הצדקה של קופת הצדקה "מעות צדקה לארץ ישראל", שריכזה כספים שנשלחו במטרה לעזור לעניי הארץ, כאשר מצד אחד היתה דעת קודשו של הרה"ק "בעל התניא" ומצד שני דעת קודשם של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' והרה"ק רבי אברהם מקאליסק.
ואכן, מיד עם חזרתו מארץ ישראל, לפני ששב רבי נחמן מברסלב למדוודיבקה בתקופה שעוד לא הגיע להתגורר בברסלב, המשיך במסעו לתוך רוסיה הלבנה ופנה לכיוון ליאוזנא, עיר מגוריו של רבי שניאור זלמן "בעל התניא" זצ"ל.

הוא עשה שם את "שבת חזון" במחיצתו של רבי שניאור זלמן "בעל התניא", כשבמשך השבת מעבירים שני הצדיקים שעות רבות בצוותא חדא.

תנו כבוד לשר האלף

בשנת ה'תק"ע ערך "בעל התניא" מסע גדול ברחבי רוסיה, במסגרת השתדלותו העצומה למען בני הכפרים שגורשו בגזירת הקיסר אלכסנדר הראשון, וכן במטרה לבקר בעיירה טולטשין באוקראינה, בה שהה הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' בימות הקיץ, בכדי לנסות ליישב את המחלוקת ביניהם. בדרכו עבר בעל התניא דרך עיירות האיסין, טעפליק, ברסלב ועוד.
עם התקרבו לעיר ברסלב כדי לבקר אצל הרה"ק רבי נחמן מברסלב, האחרון יצא לקראתו אל מחוץ לעיר בלוויית רבים מחסידי ברסלב, כשהוא קורא לחסידיו ואומר: "תנו כבוד לשר האלף". היתה זו, כאמור לעיל, פגישתם השניה.

כשבא האדמו"ר רבי שניאור זלמן אל ביתו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב, פנה האחרון אל הגביר ר' משה חינקעס ואמר לו:

"גיב צדקה פאר אן אמת'ן תלמיד-חכם" [תן צדקה לתלמיד-חכם אמיתי].

הניח הגביר על השולחן מטבע-זהב, אך הרה"ק רבי נחמן מברסלב פנה אליו בתמיהה:

"דאס גיט מען פאר אן אמת'ן תלמיד חכם?!" [זה מה שנותנים לתלמיד-חכם אמיתי?!].

הניח הגביר רענדל נוסף, וכשהבחין על פניו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב שהוא עדיין תמה, הוסיף והניח עוד רענדל.

אולם התמיהה לא סרה מעל פניו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב, והגביר הוסיף והניח עוד ועוד עד שהגיע לסך של עשר מטבעות זהב. או אז לקח הרה"ק רבי נחמן מברסלב בידו את המטבעות ונתנם בידו של "בעל התניא".

בבוא היום עוד נשתדך

בתוך השיחה ביניהם, רמז הרה"ק רבי נחמן מברסלב ברוח קדשו להרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי, כי בבוא היום עוד ישתדכו צאצאיהם זה בזה ויהיו למחותנים.

ואכן, דבריו אלו נתקיימו כאשר נכדו של "בעל התניא", הרה"צ רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג נישא [בזיו"ש] לרבנית מרת חי'ה, בתו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב (ובזיווג שלישי נשא הג"ר אהרן את מרת שרה, בתו הקטנה של אדמו"ר האמצעי רבי דובער מליובאוויטש זצ"ל).

כשנפרדו שני הצדיקים לשלום, ליוו אותם חסידיו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב עד ליציאתם מן העיר, כשהרה"ק רבי נחמן מברסלב יושב בעגלה לצידו של "בעל התניא" ושני הצדיקים מכבדים זה את זה בכבוד גדול.

קרדיט: מאת Lord Mountbatten – Own work, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=10854908

הפוסט לא אומן ולא ברסלב: העיר שבה התחיל הרה"ק רבי נחמן מברסלב להנהיג הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

לרגל יום השנה ה-135 של הגאון רבי ישעיה ראובן קלינגר זצ"ל, מתפרסמת סקירה מקיפה אודות תולדות חייו בעלון שטפנשט 'באר בשדה' מס' 248 לפרשת כי תבוא.

להלן עיקרי תולדותיו מרומניה וארץ ישראל, עד פטירתו בטבריה, כפי שנלקט ונערך על ידי מכון שטפנשט:

הגאון רבי ישעיה ראובן קלינגר זצ"ל, רבה של ק"ק סיווען חבל מולדובה רומניה

עלה לארץ ישראל ונסתלק י"ח אלול תרמ"ה ומנו"כ בבית העלמין העתיק טבריה

שלום עירי סיווען אדרוש בכל לבבי

רבי ישעיה ראובן נולד לאביו רבי אהרן קלינגר. בימי ילדותו נהג אביו לחדדו בדברי תורה.

גדלותו בתורה זיכתה אותו לכהן כרבה של ק"ק סיווען, בחבל מולדובה רומניה, שם זכה לארגן את החיים הציבוריים באמצעות ארגונים שונים כמו ביקור חולים ותומכי תורה וכו'.

זכר לכך אפשר למצוא בספרו 'מעשה המנורה' שם מזכיר "את שלום עירי סיווען אדרוש בכל לבבי, כי כאשר היתה עבודת הקודש עלי עמוס… להורות להם הדרך אשר ילכו בם והמעשה אשר יעשון, קבלו דברי באהבה לייסד להם חברה ביקור-חולים ותומכי-תורה, החזיקו אותי בכבוד".

עלייתו לירושלים

בשנת תר"כ עלה לארה"ק והתיישב בירושלים, שם המשיך לעסוק בתלמוד תורה ומדי יום ביומו דרש ברבים לשם שמים, כשהוא מתחבב על רבני העיר ועל תושביה ונחשב כאחד מחשובי הרבנים בה.

בשל המצב הכלכלי הקשה בירושלים ובמיוחד מצוקת המים, נאלץ לעזוב את ירושלים עיר הקודש ולעבור לטבריה, וגם שם התחבב על רבני העיר ותושביה.

השד"ר של ארץ הקודש

ברבות השנים, בשל דוחק הפרנסה ששרר בארץ הקודש, נאלץ לצאת כשד"ר להתדפק על פתחי קהילות ישראל בחו"ל, לאסוף כסף לכלכלת הלומדים בישיבות בירושלים ולמען עניי ארץ הקודש, ואגב כך לפרנס את עצמו ובני משפחתו.

רבניה האשכנזים של טבריה, ר' אברהם צבי הלוי, הדיין ר' משה מישל, והדיין ר' זנוויל הלוי מלפנים דיין מראמאן (רומאן), כותבים עליו: "ידידנו עוז נאמן, הרב הגאון המופלג בתורה ויראת ה' חופף עליו, נאה דורש ונאה מקיים, מפורסם שמו הטהור לתפארת, מו"ה ישעיה ראובן, שהיה מאז רב ואב"ד בק"ק סיווען הי"ו…".

גם הרבנים הספרדים של טבריה – ר' רפאל מאמאן, ר' יעקב בולאפי ור' יוסף דוד בולאפי, מסרו לו מכתבי המלצה ואגרות שד"רים.

רבני ירושלים, רבי מאיר אויערבך אב"ד קאליש, רבי שמואל סלנט ורבי יעקב יהודה לעווי כתבו עליו: "הרב המפורסם בתורה ועבודת ה' קאמינא, המקיים את התורה מעוני…".

רבי דוד בן שמעון, מרבני ירושלים: "האי גברא רבא ויקירא אשר מכירו בהיותו במח"ק זה".

הרב אליהו שרהסאהן, מגיד בירושלים עיה"ק ומלפנים רב בקהילות רבות באירופה: "…כבוד הרב הגדול מוה"ר ישעיה ראובן נ"י, שהיה רב ואב"ד לעדת סיווען במאלדאווע, ואח"כ בחר באה"ק איווה למושב לו בירושלים ובארבע ארצות. ובעת שבתו בירושלים היה תורתו אומנותו ולדרוש יום ביומו ברבים בלי שום גמול, ועתה הוכרח להיות נודד לחו"ל. אגלה אוזן ידידי שזה הרב מיקירי ירושלים, כפי אשר העידו עליו גאוני ירושלים".

עמוס המלצות הגיע רבי ישעיה ראובן לאיסטנבול, שם נתקבל בכבוד רב ע"י הרב משה הלוי, החכם באשי (הרב הכולל של יהודי תורכיה) שאירח אותו בביתו ומינה נאמנים לאסוף כספים בין יהודי המקום, למען ארץ ישראל.

ספרו 'מעשה המנורה'

בשנת תרל"ט הוא הדפיס את ספרו 'מעשה המנורה' בעיר קניגסברג. החיבור מכיל דרשות ושירי תפארת בשבחם של בני משפחת רוטשילד, שתרמו למען יהודי ירושלים, קנו חצר ובנו בית חולים ובית מרקחת והלבישו את החולים.

בחיבור מתואר בלשון ציורית ביקורו השישי של השר משה מונטיפיורי בירושלים, כשרבי ישעיה ראובן מתלווה אליהם עם רב נוסף מירושלים להקביל את פני השר וללכת עם פמלייתו לבתי-כנסת שונים בעיר הקודש. "מעשה המנורה" משמש מקור היסטורי לישוב היהודי בירושלים במחצית השני של המאה הי"ט וכן לרבנים מרומניה שעלו לא"י עוד לפני העלייה הראשונה.

ספרו 'כליל תפארת' וספרו 'אבל משה'

בשנים הבאות הוא הוציא לאור את ספרו "כליל תפארת", עליו באו בהסכמה רבנים רבים מהארץ ומחו"ל, ביניהם רבני טבריה רבי אברהם צבי הלוי הראב"ד ומו"צ עיה"ק טבריה, רבי משה מישל דיין ומו"ץ מטיטארע [היא פיאטרא ניאמץ], ורבי שמואל זנוויל הלוי הדיין מראמאן.

הוא חיבר ספר נוסף בשם "אבל משה" – הספד על ר' משה סלופקוביצר מיאס. הספר סודר ע"י רבי נחום אתרוג מצפת, ונדפס בפקודת ממוני כולל רומניה בעיר.

הסתלקותו בארה"ק ומנוחתו כבוד בטבריה

לאחר שנות נדודים בקהילות ישראל בחו"ל חזר רבי ישעיה ראובן לארץ הקודש, ובסוף ימיו ישב בכולל רומניה בצפת.
הוא נפטר בעיר טבריה בי"ח לחודש אלול תרמ"ה, ומנוחתו כבוד בבית-הקברות העתיק בעיר טבריה.

מצבתו נמצאת באזור א' (חלקה ב' שורה 17, מצבה מס' 1160).

לפני מספר שנים נבנה על הקבר מבנה חדש עשוי מלט, עליו הונחה המצבה הישנה, שאמנם מוכתמת מעט אך אותיותיה נצבעו מחדש, ועליה נכתב: פ"נ הרב ר' ישעי' ראובן מסיויען, נ' בש"ט ח"י אלול תרמ"ה תנצב"ה.

כפי הנראה, נישא ר' ישעיה ראובן בשנית, ואז נולד לו לעת זקנתו בנו רבי אהרן שמואל, שהאריך ימים שנים רבות אחריו. הוא נקרא בשם אהרן שמואל על שם שני זקניו, אבי אביו אהרן, ואבי אמו שמואל. רבי שמואל אהרן היה חתנו של ר' מיכל פרומקין, מנכבדי העיר טבריה, והיה מלמד בטבריה. נמנה על חסידי כ"ק האדמו"ר רבי מנחם נחום מבאיאן-טשרנוביץ זי"ע.

הפוסט 135 שנה לרב הקהילה ברומניה שנטש את הכל ועלה לארץ ישראל הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

חסידי ואוהדי בית רוז'ין קיבלו בהתרגשות את דבר הוצאתו לאור של 'ירחון בית רוז'ין', המלווה בחשיפות גנזים וכתבים יקרים ונפלאים, שעין לא שזפתם עד עתה. מדובר בהפקה יקרה וראשונה, אשר עתידה להפתיע רבות את בית רוז'ין על ענפיו הרבים והמפוארים.

בין שלל הגילויים הנפלאים שב'ירחון בית רוז'ין', נתייחס לגילוי המיוחד אודות הצדיק משטפנשט וההסכמה המיוחדת שהוא נתן בכתב ידו לכבוד חסידו רבי אברהם לייב זילברמן, שהתיישב בצפת.

ב'ירחון בית רוז'ין' מסופר כך:

רבי אברהם ליב זילברמן, הסתופף בצל רבוה"ק מרוז'ין זיע"א, ובעיקר בצל הרה"ק רבינו רבי אברהם מתתיהו משטעפינעשט זיע"א, ברומניה. בהמשך עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, שם היה מתפלל בקלויז שטעפינעשט בעיר צפת והיה ראש החסידים של חסידי שטעפינעשט.
קודם עלותו ארצה, כשנה לאחרי חתונתו, נסע להסתופף בצל רבו משטעפינעשט זיע"א ושהה שם כעשרה חדשים. לפני שחזר לארה"ק ביקש שרבו יכתוב לו המלצה בעדו שאנ"ש יעמדו לצידו להיות למורה צדק בק"ק צפת, ובהמשך נסע לרבוה"ק זיע"א במדינת רומניה לקבל גם מהם המלצות.

לפנינו ההסכמה המיוחדת שהוא קיבל מהצדיק משטפנשט:

ב"ה, שטעפינעשט יום ה' לסדר והי' ברכה תרס"ח.
אל כבוד אנ"ש הנכבדים החסידים והישרים התמימם ובעה"ב האלופים ומנהיגים בעיה"ק צפת ת"ו, איש על מחנהו ואיש על דגלו שלומכם יסגו וקרניכם יתרומם.
הנני בזה אליכם אודת המוכ"ז הנכבד השקדן באוהלה של תורה הר"ר אברהם ליב נ"י נכד ש"ב הר"ר רפאל זילבערמאן האבד"ק דמח"ק אשר זה עשרה חדשים שהי' פה במחיצתי בבית מדרשי וישם לילות כימים לשקוד ולהתמיד בתוה"ק ולא בלה זמנו לריק ולבטלה, כ"א כל מעינו הי' בדבר ד' זו הלכה גם דרכיו ראיתי ותהלוכותיו והנהו מתנהג כצורבא מרבנן במדות הראויות לו.
ע"כ מהטוב והישר להחזיק בו ולסמכהו "בסמיכת חכמים" כי נוצר תאנה יאכל פריו. כדי שאדיר חפצו ורצונו הטוב בתורת ד' יעלה בידו ויוכל לשבת על התורה כל ימיו כאשר אהב.
ואני תפילה לנורא עלילה כי בזכות זה ישלח ד' ברכתו באהליכם והצלחה באסמיכם, ונזכה לחזות בשוב ד' את שבות ציון וירושלים, להתהלך לפני ד' בארצות החיים ויעמוד הכהן לאורים במהרה בימינו אמן כיר"צ,
מאתי המעתיר בעד כלל ישראל אברהם ממתי' במוהרר מנחם נחום.

הפוסט 'ירחון בית רוז'ין' חושף: הסכמה נדירה של הצדיק משטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הפרשת חלה נוספת מבית שטפנשט, במסגרת מבצע מליון הפרשות חלה, לכבוד הילולת האריז"ל, שתתקיים ביום שישי הקרוב.

הפעם, בגלל מגבלות הקורונה, הציבור הרחב לא יוכל להגיע לקבר הקדוש בעיר צפת, בדיוק בגלל זה אנחנו בשטפנשט מכינים בשבילכם את אירוע הפרשת חלה הגדול, לכבוד הילולת האריז"ל, אירוע סוחף של קדושה, סיפורים מרגשים ונוגעים בלב ובעיקר תיקון רפואה לקורונה ופרנסה בשפע!

האירוע יתקיים בהנחיית הרבנית משטפנשט תליט"א ובהשתתפות האורחת: האומנית חגית שירה.

מעמד סוחף ומרגש שלא תשכחי!

תפילות וישועות למעלה מדרך הטבע!

אל תחמיצי את ההזדמנות!

לצפיה בפייסבוק: https://www.facebook.com/Shtefanesht/live/

או באתרינו: https://shtefenesht.org/?p=3536

הפוסט הילולת האריז"ל ה-448: הפרשת חלה סוחפת עם הרבנית משטפנשט הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

"בדברי ימי חצר הקודש שטפנשט, חרות באותיות של זהב שמו של המשב"ק רבי שרגא פייבוש גולדנברג ז"ל, שהיה משמשו של האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו זי"ע. רבי פייביש, היה מסור בכל לבו אל הרבי, ושמו נכרך ברבים מהסיפורים המתהלכים אודותיו. בא' באייר שנת תש"ח נתבקש לישיבה של מעלה ונקבר בבוקרסט שבהונגריה.

"עשרות שנים לאחר פטירתו, בסביבות שנת תש"ל, התעוררו שרידי חסידי שטפנשט בארץ ישראל, לכונן מחדש את הקלויז השטפנשטאי העתיק בעיר הקודש צפת, ואף להקים לצידו 'קריית מגורים' לחסידי שטפנשט. החזון קרם עור וגידים, ואדמו"ר בית רוז'ין העניקו את ברכתם ליוזמה.

"כשעלה על הפרק באותם ימים, האפשרות להעלות את עצמותיו של המשב"ק רבי פייביש לארץ ישראל, לא היה לאיש ספק כי המקום המתאים הוא בעיה"ק צפת, בקרבת הקלויז השטפנשטאי סביבו התלכדו החסידים, שאף ראו בכך צעד נוסף לחיזוק ההשתקעות השטפנשטאית בצפת.

בט"ו מנחם אב שנת תשמ"ב הגיע ארונו של המשב"ק רבי פייביש לעיה"ק צפת, שם נטמן בבית העלמין העתיק דשם, בהשתדלותו של הרה"ג אלקנה כפיר-קינן זצ"ל, מרבני יוצאי רומניה בישראל, יליד בוטושאן-שטפנשט, שהתגורר בצפת ופעל לחידוש קהילת שטפנשט בצפת"ו.

על המצבה החדשה נכתב: פה נטמן הרה"ג רבי שרגא פייבוש ב"ר נפתלי גולדנברג זצ"ל, גבאי של האדמו"ר רבי מתתיהו משטפנשט והאדמו"ר רבי משה מפשקן לבית רוז'ין, נפטר בבוקרשט בש"ק א' אייר תש"ח ונטמן פה ט"ו אב תשמ"ב, תנצב"ה".

הפוסט חשיפה היסטורית בעיתון 'המבשר': קריית שטפנשט בצפת הופיע לראשונה ב-שטפנשט..