קדושתו של הצדיק משטפנשט וזכותו הגדולה, מאירה עד למרחוק, לכל הבוטחים בצדקותו ומדליקים נר לטובת נשמתו הטהורה.

העדות הבאה, היא אחת מאלפי עדויות המספרות על כך ממקור ראשון, אשר בזכות הדלקת הנר לטובתו של הצדיק משטפנשט, זכו לישועה כלכלית עצומה.

כך מעיד הנגיד הרה"ח רבי משה לייב רוטנר שליט"א מויליאמסבורג בשם אביו שמסר לו סגולה זו, אותה קיבל בפירוש מרבו, כ"ק אדמו"ר רבי חיים זאנוויל אברמוביץ זיע"א, להדליק מדי יום שני נרות נשמה: האחד לטובת נשמת רבינו רבי חיים זאנוויל בן רבי משה מריבניץ והשני לרבו הרה"ק רבינו אברהם מתתיהו בן רבי מנחם נחום משטפנשט, באמרו בזה הלשון:
"כיון שהצדיק משטפנשט לא הותיר אחריו זש"ק, מי שמדליק נר נשמה לטובתו כל יום ומתנהג אליו כמו בן לאביו, אזי הצדיק יתנהג אליו גם כן כאב לבן ממש".

מוסיף ומספר הרה"ח רבי משה לייב רוטנר שליט"א כי הוא הינו את הצלחתו המפורסמת בקיום סגולה זו מדי יום ביומו.

כמו כן סיפר הרה"ח רבי משה שפיגל שליט"א שהיה לו שליחות קודש מהרה"ק מריבניץ לדאוג להדליק נר תמיד בקבר הצדיק משטפנשט בגבעתיים דבר יום ביומו. מדי תקופה היה מקבל לביתו שבמונסי ארגזי נרות נשמה, שסיפק לו הרה"ק מריבניץ, כדי שיעלה אותם ארצה וידליקם על קבר הצדיק משטפנשט. ובחזרו למונסי, היה הרה"ק מריבניץ מבקש לדעת אם אכן הדליק את כל הנרות בשליחותו וכבקשתו.

הפוסט הנגיד שמעיד: "כל הצלחתי הכלכלית, בזכות הנר שאני מדליק לזכות הצדיק משטפנשט" הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

פוסט שלישי בסדרת הצדיק מריבניץ הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצוק"ל והקשר המיוחד שלו עם הצדיק משטפנשט זכותו תגן עלינו:

• הפוסט הראשון
• הפוסט השני
• הפוסט השלישי

דבקותו של הרה"ק מריבניץ ברבו הצדיק משטפנשט

הרה"ק מריבניץ היה דבוק ביותר ברבינו משטפנשט, שהיה גדל אצלו כל ימיו, והיה בבחינת בן וגם בבחינת תלמיד מובהק, וראה בספר 'הליכות חיים' שחיברו ידידיי על הרה"ק מריבניץ, שם הביאו כמה עובדות על גודל הדבקות שהיה להרה"ק מריבניץ ברבינו משטפנשט.

ונביא עובדא אחת לדוגמא, שהוא פלא והפלא, היה פעם אחת שרבינו משטפנשט עמד לצאת בנסיעה לעיר אחת, והלך לתחנת הרכבת, והרה"ק מריבניץ ליווה אותו עד לרכבת ועמד עמו עד שהרכבת התחילה בנסיעה, ומרוב דבקותו ברבו, כשהרכבת התחילה בנסיעה, התחיל הרה"ק מריבניץ לרוץ אחר הרכבת בכל כוחותיו עד שנפל, ושוב קם ונפל אחריו כמה וכמה פעמים, עד שהיה רבו רחוק עד מאד.

ידוע שרבינו היה שתקן נורא, וגם בדברי תורה לא היה דורש ברבים, וגם בעניני העולם כמעט ולא דיבר, מלבד כמה מקרים מיוחדים, והיה כמה פעמים שרבינו הסתובב לעבר החסידים שעמדו שם ואמר בפניהם משפט זה: 'חיים זאנוויל איז א חידוש'!! ולא פירש את דבריו.

היה מעשה באחד העיירות הסמוכות לשטפנשט שהוצרכו להעביר את השוחט ממשרתו, שהיה חשש על שחיטתו, והיה זה בימות החורף, אבל בני העיירה הוצרכו לאכול כשר, וקרא רבינו להרה"ק מריבניץ, ואמר לו: חיים זאנויל, הנה בבית השחיטה שורר קול גדול, לבש את הטוליפ [המעיל] וצא לשחוט, והיה זה דיבור ארוך של י"ג תיבות, וכל היושבים בשטפנשט יצאו מהתפעלות ממעשה זה, שהרבי האריך כל כך בדיבור.

ור' יצחק תהלים שמע פעם מהרה"ק מריבניץ בדרך רמז שהרגיש באותה שעה איך שרבינו בעל ההילולא מסמיכו.

הנה רבינו בעל ההילולא נסתלק באופן פתאומי מהתקפת לב, ובשעת מעשה עמד שם הרה"ק מריבניץ, ורבינו נפל וראשו כלפי מטה, והרה"ק מריבניץ תפסו בשתי ידיו, ושם היה ההסתלקות, וסיפר שהדיבור האחרון של רבינו היה 'טאקע א חידוש'.

אצל הרה"ק מריבניץ ראו הענין של מורא רבך כמורא שמים כפשוטו, שהיה מדבר כסדר מרבו, והיה חי כסדר עם הרבי, וקיים את הענין של 'והיו עיניך רואות מוריך' כענין של 'שויתי', ובפירוש אמר הרה"ק מריבניץ, שהוא רואה תמיד את רבינו כנגד עיניו, שבכל מקום שהוא פונה, בכל מקום נמצא הרבי, ואמר עוד, איני הולך שתי צעדים (צוויי שפאן) ללא הרבי, ואכן ראו דבר זה בחוש.

וביותר ראו גודל התקשרותו ביומא דהילולא של רבינו, והנה ידוע גודל שפלותו של הרה"ק מריבניץ, מלבד כל מעלותיו, שהרי רבינו אמר עליו שהיה חידוש, וכמדומה שאחד מגדולי חידושיו היה גודל שפלותו, שהרי רבינו היה גדל עד מאד, בבחינת ראשו מגיע השמימה, ואמר בעצמו שהוא רואה מסוף העולם ועד סופו, ואנו ראינו הדברים בעינינו, ואעפ"כ היה מעורב בין הבריות, מלבד הזמנים המיוחדים שלא רצה שיפריעו לו בעבודת קדשו, והיה לו הארת פנים לכל אחד, יהיה מי שיהיה.

יום ההילולא יום דפגרא

ביומא דהילולא של רבינו היה אצל הרה"ק מריבניץ כיומא דפגרא ממש, ובדרך דוגמא, עבודתו של הרה"ק מריבניץ בקריאת הקוויטלאך היה באופן נפלא, בעבודה רבה, אכן ביום ההילולא של רבינו משטפנשט היה קורא הקוויטלאך כלאחר יד, וביום זה היה פועל ישועות באופן נפלא, ואכן ביום זה היו שולחים לקרא לאנשים שכבר המתינו זמן רב לישועה, כי ביום זה יצא כמעט כל אחד עם ישועות נפלאות שאי אפשר לתאר.

שנה אחת כשישב הרה"ק מריבניץ בעריכת השולחן ביומא דהילולא, עמדו הציבור ודברו ביניהם בלחש, ונענה הרה"ק מריבניץ ואמר, שתקו עכשיו, לפי שרבינו נמצא כאן עכשיו!!! ואחד מהעומדים שם העיז פניו ושאל, הרי הרבי אומר תמיד שרבו נמצא כאן, וענה, אין הכי נמי, אבל עכשיו הוא נמצא בממשות!!!!

בספר הליכות חיים מביאים שפעם שאלו החסידים את רבינו משטפנשט, מי ימלא את מקומו, מאחר שלא השאיר בנים אחריו, ורבינו כדרכו לא דיבר מאומה, ורק סובב פניו לעבר הרה"ק מריבניץ והביט עליו, ומזה הבינו להיכן צריכים לפנות לאחר ההסתלקות.

גויים נושעו בשטפנשט

ידוע מידת השתיקה שאחז בה רבינו משטפנשט, באופן נפלא ממש, ונספר עובדא אחת, ר' יצחק תהלים עמד פעם בתחנת אוטובוס בברוקלין לפני הרבה שנים, והמתין זמן רב לבא האוטו, והבחין שם ביהודי זקן אחד שנראה כיוצא רומניה, והתחיל ר' יצחק לדבר עמו, ונתברר שאכן היהודי הגיע מאזור העיר יאס, ושח לו ר' יצחק, הנה אני נמצא אצל הרה"ק מריבניץ כל השנים, שמא תוכל לספר איזה ענין מרבינו בעל ההילולא, ואמר לו היהודי, ענין אחד שאני זוכר עכשיו אספר לך:

שנה אחת היתה עצירת גשמים ושנת בצורת באזור העיר שטפנשט, ובאו לפני רבינו להזכיר על ענין הגשמים, ובין הבאים הניו גם שלא מזרע ישראל, שבאו לפעול ישועות בקרב הארץ, ואמרו לו שיש באזור אלפי חקלאים ומה יהיה אם לא ירדו גשמים, ושלחו משלחת לרבינו, אבל כשבאו לא נתן להם הגבאי רשות להכנס לרבינו משטפנשט, והם יצאו לדרכם, ויהי למחרת, כשהלך רבינו עם הגבאי למקוה, כשפתחו את המקוה כדי לצאת, ראו איך שכל האזור מסביב מלא בגויי האזור, והבין מה שנעשה כאן, והראה רבינו שאפשר לתת להם רשות לגשת לרבינו, וסיפר היהודי לר' יצחק, שלאחר מכן ירדו שם גשמים בשפע גדול במשך שבועות וחדשים, ולא עוד, אלא שהפירות שגדלו באותה שנה באותו האזור היו פירות מיוחדים, ושנים לאחר מכן עוד ספרו על הפירות של אותה השנה.

על רבינו משטפנשט היו קוראים הפסוק בתהלים (יט, ד-ה) 'אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם. בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם', שאף שלא נשמע קולו, ידעו כל העולם ממופתיו ומדרגותיו ושפעל ישועות לכל הבאים לפניו.

עבודתו של הרה"ק מריבניץ על פי רבו משטפנשט

הרה"ק מריבניץ היה אומר שקיבל מרבו בעל ההילולא הצדיק משטפנשט שלשה ממדרגותיו, רוח הקודש שלו, החן וצורת קדשו, ובהזדמנות אחרת הוסיף ואמר שרבו מסר לו את כל כוחותיו, ולכן נספר עכשיו כמה עובדות על הרה"ק מריבניץ, והרי זה גם שבחו של רבינו, כי יפה כח התלמיד מחמת כח הרב, וכל מה שנספר אודות הרה"ק מריבניץ הר זה גם בכבוד רבינו משטפנשט.

הרה"ק מריבניץ היה ניגש בעצמו להתפלל לפני התיבה, והיה קורא בתורה, והיה מכין עצמו לתפילה במשך שעות ארוכות, וכמו שסיפר הרה"ח ר' יעקב ספרונוביץ מלאס אנג'לס מה שראה אצל הרה"ק מריבניץ כשהיה מבקר בלאס אנג'לס, וסיפר שעד שהיה מוכן לעבודה, היה מאריך הרבה, וכמו שהנני זוכר בעצמי, אבל כשהיה מתחיל להתפלל היה מתפלל כסדרו, ובשעה שהיה קורא בתורה היה זה פלא פלאים, שאף שהיה קורא במהירות, אבל יחד עם זה היה מדקדק בכל הדקדוקים, ושמעו כל אות. אבל לפעמים לא היה מוצא חן בעיניו האופן שאמר פסוק אחד, והיה חוזר על זה כמה וכמה פעמים, ואז היה ממשיך בקריאה במהירות.

אחד שאל פעם להרה"ק מריבניץ כיצד עולה בידו לקרא בתורה במהירות, וענה בדרך צחות שהיה לו מלמד טוב ללמדו קריאה….

ופעם אמר שאחד מהדברים שקיבל מבעל ההילולא היה, שהרבי למדו מא' ועד ת' ועד לאותיות דרבי עקיבא.

קידוש לבנה בשטפנשט וברימניץ

בשטפנשט נהגו לאחר זמן קידוש לבנה, וכן נהג הרה"ק מריבניץ, ולפעמים היה קשה לו למצא הלבנה, ובפרט בסוף הזמן, כשהיו ימים מעוננים, והיה שולח שלוחים לכמה מקומות לחפש מקום לקדש הלבנה, ולפעמים כבר היה קרוב לעלות השחר ועדיין לא מצאו הלבנה, ופעם נענה ואמר, שהציבור יתחזקו באמונה, 'און איך גיי אין וואסער', שהוא הולך לטבול, וכידוע שאת הישועות הגדולות ביותר פעל במקוה, וכמו ששמעתי בעצמי ממנו שמה שאפשר לפעול במים אי אפשר לפעול במקום אחר, ואכן הוא יצא למצוה וכאשר חזר לאחר כעשרים דק' לקח את האלונטית והסתפג ולבש בגדיו ויצאה הלבנה, ולאחר קידוש לבנה בנחת ואמירת עלינו וקדיש שרו כנהוג, וכשסיימו שבנה הלבנה לכיסויה.

אבל הרה"ק מריבניץ עדיין לא היה שבע רצון, ועמד כשתי דקות שקוע ברעיוניו והתאנח ואמר, שאצל רבו משטפנשט לא היה צריכים לכך, שהיה פועל הלבנה ללא כל העבודות הללו.

*

ונספר ממידותיו, הנה שפלותו של הרה"ק מריבניץ היה הפלא ופלא, שהיה מנמיך עצמו לכל אחד, והיה פעם ששרו הניגון 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא', ולאחר השירה ניגש אליו המשמש ר' משה הערש בערקוביטש ואמר שיש להקשות על הניגון, מה שמדגישים ג' פעמים 'אנא', שיש בדבר משום גיאות, וענה לו הרה"ק מריבניץ, אינך לומד הדבר כראוי, 'אנא', מי אני, 'אנא', מה אני, 'אנא עבדא דקושא בריך הוא'…..

*

אצל הרה"ק מריבניץ ראו הענין של 'חבר אני לכל אשר יראוך', והיה פעם שכמעט ולא היה מנין, וחלק מהמתפללים לא היו מהמהדרים במצוות, אבל רבינו לא חשש לצרפם למנין, אלא היה מחיה עצמו עמהם ביותר.

ובעצמי ראיתי לא פעם אחת כשהיו באים לפני הרה"ק מריבניץ הזקנים שבאו מארץ רוסיא, והוא היה להם כאב, וידוע שבזמן השלטון הקומוניסטים כמעט ולא היה שם יהדות, ואצל הרה"ק מריבניץ ראו שם מסירות נפש על כל צעד ושעל, וכאשר היו באים לאמריקא היו עולים אליו, וכל עת שהיו באים, גם אם היו ממתינים ציבור גדול של יראים ושלמים היה מצוה שיכניסו אותם ראשונים, והיה יושב עמהם שעות ארוכות, ומטפל בהם כאילו היו בניו אהוביו. כי מידת אהבת ישראל של הרה"ק מריבניץ היה באופן שלא ניתן לתיאור.

*

הנה חז"ל אמרו חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, ואמרו צדיקים שהכוונה היא שיהיה לכל הפחות נגיעה במקצת למידת הצדיקים, וחשבתי לומר שביומא דהילולא של הצדיק הנשגב, על ידי מה שמדברים מהצדיק וממעשיו, ממידותיהם הק' והנהגותיהם ואהבת ישראל שראו אצלם. אצל הרה"ק מריבניץ ראו מידת התמדתו בתורה באופן מבהיל, מאז היותו בחור צעיר.

הפוסט תולדות חיים ופרקי הוד מהרה"ק מריבניץ, תלמידו המובהק של הצדיק משטפנשט • חלק ד' הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

מונסי, ניו יורק. כמדי מוצ"ש ובערב ראש חודש, זכו מתפללים לפקוד את ציונו של הצדיק מריבניץ הקבור במונסי שבניו יורק, אלא שביום רביעי האחרון ציפה להם הפתעה מסתורית: חתול שחור מתגולל על קבר הצדיק מריבניץ, מנסה לנשוך את הקוויטלאך ומשמיע יללות.

רבבות המתפללים הפוקדים את המקום, ביניהם רבים שכבר זכו לראות ישועות למעלה מדרך הטבע בזכות הצדיק מריבניץ, הרה"ק רבי חיים זאנוויל אברמוביץ זי"ע, שהיה כידוע תלמידו המובהק של הצדיק משטפנשט הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זכותו תגן עלינו, השתוממו מהמחזה המופלא, אשר קשור לעולם הגלגול והקבלה.

אחד מהנוכחים, ר' משה הכט, שמיהר לתעד את המראות, סיפר על כך למגזין 'שריפט' של עיתון 'די וואך' בארה"ב:

"זה קרה ביום רביעי לפנות בוקר, גיליתי כי חתול צועד בעקבותיי לכיוון הציון הקדוש, כשהחילותי לקרוא פרקי תהלים הוא החתול החל עולה על כיסא, משם קפץ על מצבת הציון, היכן שהמוני הקוויטלא'ך (הפתקאות), הוא נעמד-נשען על המצבה והחל ליילל. קבלתי צמרמורת בכל הגוף".

על פי תורת הקבלה, יש מהלך של ירידת נשמות לעולם הזה בגלגול אצל בעלי חיים, לצורך תיקון.

כאן החל ר' משה הכט להתפלל באמירת פרקי תהלים בכוונה יתירה, כך שאם החתול הוא אכן גלגול נשמות, שיזכה לו תיקון וכפרה בעולם.

לאחר מכן ר' משה המשיך לעלות לכיוון הציון של אדמו"רי סקולען זי"ע בסמוך. והנה החתול בעקבותיו של ר' משה הכט.

החתול המשיך בעקבותיו, גם כשעמד לעזוב את המקום. ר' משה הכט הניח כוס חלב לפני החתול, אבל זה המשיך בעקבותיו ביללות.

ר' משה הכט החליט שיש בכך רמז ברור משמיים:

"אמרתי לו כמה פעמים 'מחול לך', אמרתי ברכה לזכות הגלגול אם הוא אכן גלגול, נקווה שאכן החתול הגיע לתיקונו, אנחנו יכולים ללמוד מה זה בין אדם לחברו, מי יודע מה הסיפור שעומד מאחורי זה.

"אנחנו תמיד מקבלים סימנים משמיים, ולא תמיד זה בהיר וברור, אבל מגיע זמן שיש סימן ברור לנו האנשים בעולם הזה".

הפוסט מונסי, ניו יורק: חתול מיילל לתיקון בציונו של הצדיק מריבניץ הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

העלון ה-4 בסדרת עלוני 'סגולת שלום', מהרה"ק רבי שלום שכנא מפרובישט ותקופתו, וסגולתו הנודעת לליל שישי כדרך להביא שלום בית ולהחזיר את האהבה והשמחה לבתי ישראל.

והפעם בסגולה נפלאה מפי הרה"ק הצדיק מריבניץ זצוק"ל להיפקד לזש"ק, בשם הרה"ק המגיד מקוז'ניץ זיע"א.

לצפיה ולהורדה: כאן.

אם יש לכם מה להוסיף ולציין בנושא, זה הזמן לשלוח את הערותיכם ותגובותיכם.

הפוסט מהו השם הקדוש שמשפיע זש"ק? עלון 4 בנושאי שלום ושמחה • להורדה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הוד קודש ירד הערב על בית מדרש שטפנשט, לרגל הילולת פועל הישועות הרה"ק רבי חיים זאנוויל אברמוביץ זצ"ל הצדיק מריבניץ, כאשר השמיע הרה"ג אברהם יעקב סלמון שליט"א סיפורי קודש אודות גדלותו הנוראה שהתפרסמה בכל בכל העולם היהודי בגודל קדושתו הנשגבה.

כ"ד תשרי, הוא היום בו נפטר הצדיק מריבניץ, מי שנודע כתלמידו המובהק של רבינו הצדיק משטפנשט, רבי אברהם מתתיהו פרידמן זי"ע, הטמון בגבעתיים, אליו היה עולה הצדיק מריבניץ לעתים רבות, כדי לפעול ישועות למען עם ישראל.

ביום זה משפיע הצדיק משמיים לכל עם ישראל מגודל קדושתו וטהרתו, בקירוב עם ישראל לאבינו שבשמיים וקירוב הגאולה, שזו היתה עבודתו העיקרית כל ימי חלדו.

מקורביו שחיו עם הצדיק מריבניץ בארה"ב בשנותיו האחרונות מספרים כי הקשר הקרוב שהיה לצדיק מריבניץ אל הצדיק משטפנשט, היה כה גדול עד שהצדיק מריבניץ דאג למנות איש שידליק נר נשמה מידי יום ביומו על ציונו של רבו בבית העלמין "נחלת יצחק" בעיר גבעתיים והוא שילם לו על כך במיטב כספו.

העדות הבאה מגלה לנו עד כמה גדולה היתה חשיבות הדלקת הנר בקבר הצדיק משטפנשט בדרך להשפעת ישועות לעם ישראל:

נודע לו פעם על יהודי שנוסע לארץ ישראל סמוך ליום היארצייט, כ"א בתמוז. הצדיק מריבניץ ליווה את אותו יהודי עד לשדה התעופה ומסר בידו ספר "לקוטי צבי" יחד עם ספר "שערי ציון" וביקש מהיהודי שיתפלל בספרים אלו ליד הציון הקדוש של הצדיק משטפנשט.

מעט על הקשר המסתורי והטמיר בין הצדיק מריבניץ לבין רבו הגדול הצדיק משטפנשט, שמענו מעדויות של מקורביו:

כאשר הגיע הצדיק מריבניץ לארץ ישראל, מיד נסע לבית העלמין 'נחלת יצחק'.

עוד מרחוק כשראה את ציון רבו, הוא חלץ את נעליו בחיל ורעדה והתקרב בהתרגשות עצומה עד לציון עצמו.

כשהגיע לציון פרץ הצדיק מריבניץ בבכי, הוא השתטח על הציון הקדוש למשך כמה שעות ומעיניו ירדו נחלי דמעות ללא הפוגה.

באותו זמן ירד גשם שוטף, אך הוא לא נרתע ולא זז מן המקום הקדוש. והיה המקום לחרדת אלקים!

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

הפוסט "תלמיד מובהק": סעודת הילולא קדישא של פועל הישועות הצדיק מריבניץ זצ"ל הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בגליון בית שטפנשט (תמוז תשנ"ט), הובא שיחתו המרתקת של הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל, שנפטר זה עתה ביום ג' אב, אודות מרנא הסבא קדישא הצדיק משטפנשט זיע"א.

מאמר מיוחד אודות פטירתו, פרסמנו כאן.

הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל היה יליד רומניה ורוב פרקי זכרונותיו אודות הצדיק משטפנשט, היו ממקור ראשון, אם מה שראה במו עיניו ואם מה ששמע איש מפי איש, מוסמך ונאמן.

את פרקי זכרונותיו אלה, נשא הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל בהתוועדות חסידים שנערכה בבית מדרש 'שטפנשט' ברחוב מהרש"ל בני ברק, במוצאי פסח תשנ"ט.

כך הוא סיפר על הצדיק משטפנשט, ממקור ראשון:

"ברצוני לספר כאן, רק סיפורים ששמעתי בעצמי ממקורות נאמנים, מפי בעלי המעשה בעצמם, שזה חשוב אצלי יותר.

"החסיד המפורסם רבי משה וייס שנודע בכינויו רבי משה בטלן, היה מגדולי החסידים אצל הרה״ק רבי אברהם מתתיהו משטפנשט זי״ע. תולדותיו בקצרה, מוצאו ממשפחת חסידי אלכסנדר שבפולין, וכשהיה מגיע לשבות אצל הרה"ק מאלכסנדר, היה מתאכסן בחצר. את תורתו קנה בישיבת סלונים אצל הרה״ק בעל ׳דברי שמואל׳.

כשהגיע לגיל גיוס התייעץ עם ה׳אמרי אמת׳ מגור, שאמר לו להתייעץ עם "אנשים מעודכנים" (בארעכענטע מענטשן) בנושא הצבא, כשכוונתו לרבי שמעון סקערנביצ׳ער.

זה האחרון הוא שיעץ לו שיברח לרומניה, ונסע ללמוד בישיבת קישנוב שבבסרביה שם למד שנים אחדות, עד שנשא אשה ושם נעשה לחסיד שטפנשט נלהב, אחרי הסתלקות רבו הרה"ק משטפנשט, נסע ליאס שם היה הרה״ק ר׳ יעקב יוסף מסקווירא עמו למד בחברותא, אליו נסע גם בערוב ימיו כמו גם לעוד צדיקים כהרה״ק מבעלזא זיע״א.

• אצל הצדיק משטפנשט לא שמעו, אלא ראו!

את הרה"ח משה בטלן פגשתי באנטווערפן, ואמר שהצדיק משטעפענעשט ברכו "שלא יהיה פרו״ם", ראשי תיבות – פ׳והל ר׳שעות ו׳ייניג מצוות. אלא שיהיה "עהרליכ׳ער איד" כפי שהרה״ק הראשון משטפנשט רבי מנחם נחום ז"ע, אמר על זה שראשי תיבות 'ערל״ך' הוא ע׳ין ר׳ואה ל׳ב ח׳ומד.

והיה מסיים שהוא לא פרו״ם אלא ערלך. אחרי שידעתי שהרבה להיות בחצר בשטפנשט בקשתיו שיספר משהו ששמע מהצדיק משטפנשט, ואמר הגדרה:

"בשטפנשט לא שמעו כלום, שם רק ראו" – – –

ולכן הוא רק ראה שם…

• בשטפנשט ראו התגלות אלקות

עד כמה ראו בשטפנשט? כשהייתי בבוקרסט, פגשתי באחד שמוצאו ממולדובא ושוחחנו אודות שטפנשט, תוך כדי דיבור אמר:

"בשטפנשט ראו אלקות, וכשהיו מסתכלים על הרבי משטפנשט ראו התגלות אלקות כפשוטו" – – –

• הצדיק משטפנשט ביקש ממני לשמור שבת

כשהייתי בפאריז בשנת תש״ח-ט לערך, מצאתי יהודי שגר שם כבר כ-20 שנה, עוד לפני המלחמה עבר לצרפת, ובטרם נסע נכנס להפרד מהרבי משטפנשט, ובין יתר דיבוריו בקשני הרבי שאשמור שבת, ומילים אלו החזיקוהו בנכר בסביבה גויית גמורה, ועודדו את רוחו יותר מכל.

• מה דיבר ומה דיבר הצדיק משטפנשט

פעם שאלו את זוגתו הרבנית משטפנשט שתספר משהו מהנהגות הצדיק בביתו, היא ענתה לשואלים:

עד שאתם שואלים אותי מה דיבר עמי, תשאלו כמה פעמים דיבר עמי בכלל. ובמשך 11 שנים שגר עמה דיבר עמה בסך הכל מספר פעמים היכול להמנות על אצבעותיה.

וזהו כדברי ר׳ משה בטלן שבשטפנשט לא שמעו רק ראו.

• מרן 'אהבת ישראל' מויז'ניץ על הצדיק משטפנשט: א הימל איד – אדם שמימי!

לשמוע ביטוי מה״אהבת ישראל" מויז׳ניץ בשבחו של צדיקים אחרים היה דבר נדיר, ואם היה אומר על אחד שהוא אדם גדול אז זה כבר חרג מדרך הרגיל. למרות זאת, כשה״אהבת ישראל" היה מדבר מהצדיק משטפנשט, השטעפענעשטער, היה מזכיר אותו בסילודין ובביטוי נדיר:

דאס איז געווען א "הימל איד״ – "אדם שמיימי"!

• הצדיק משטפנשט מציל קצב יהודי מן המיצר

כך סיפר הרה"ח ר' משה בטלן:

בבוטשאן הסמוכה לשטפנשט היה יהודי קצב, איתרע מזלו ונכנס לחנותו איש המכס, בבדיקה שגרתית בחשבונותיו נמצא אי התאמה והיה בסכנה, בנוסף לתשלום הקנס שהושת עליו, הקצב איבד שליטה והניף עליו גרזן קצבים… מהפחד, התמוטט איש המכס ומת במקום.

בהבינו את גודל האסון שהמיט על עצמו,  רץ הקצב לחצר הרבי משטפנשט, שהיה מרחק של כ-40 ק״מ, אותו הוא רץ רגלית, ובהגיעו לעיירה שטפנשט, שם פעמיו לחצר הרבי משטפנשט וביקש להכנס לרבי ולבקש על נפשו.

הרבי השטפינשטער, האזין לו וברכו: כי ינצל מהצרה ולא יאונה לו כל רע!

דהכי שב לביתו ונודע לו כי בבדיקות שערכו למוכס המת, התגלה שמת מיתה טבעית והיתה ליהודי הנ״ל הרווחה.

• קבלת קהל אצל הצדיק משטפנשט

הסיפור שאספר כאן ידוע כבר אך כיון ששמעתיו ממקור ראשון הוא בעל המעשה אספרו שוב:

שמעתי מהגאון הרב דוב רבינוביץ זצ״ל שהיה רבה של וואסלוי ואח״כ רבה של פיאטרא ניאמץ ובערוב ימיו עלה לארץ הקודש והתיישב בתל אביב:

הרב רבינוביץ נסע פעם לשבות בש״ק במחיצת הרה״ק משטפנשט, במוצש״ק היה המנהג שכל אנשי העיר היו עוברים לפני הרבי בחדרו להתברך בשבוע טוב, מעמד זה היה נמשך זמן רב, כיון שכך לא יכל היה הרב רבינוביץ להכנס באופן אישי עם קויטל, ובינתים נסגרה הדלת ושוב לא יכלו להכנס אל הרבי באותו מוצש״ק.

המתין איפוא הרב רבינוביץ ליום המחרת, השכים עם שחר והתפלל מוקדם בכדי לזכות להכנס אל הרבי לפני תפילת שחרית שלו, היה שם גבאי בשם ר׳ שלום וכשהרב רבינוביץ שאלו האס אפשר להכנס השיב בשלילה, כיון שהרבי לא מקבל כעת קהל.

אך הרב רבינוביץ לא התיאש ואמר שהוא ממתין במיוחד ממוצש״ק, וכי אינו יכול להמתין עוד, כיון שיש לו סידור קידושין להערב, והרכבת עומדת לסוע תיכף, ואינו יכול להמתין עד למחרת, אדהכי הגיע ראש הגבאים רבי פסח לייב שווארץ, ת״ח גדול שהיה גם הדיין בחצר, ובראותו את הרב רבינוביץ ממתין ומבקש להכנס, נכנס לרבי ושאלו האם יוכל להכניסו, השיב לו הרבי שימתין מעט כדי שיתכונן לקבלו, הדלת נשארה מעט פתוחה ויכלו להביט ולראות את הרבי.

הרב רבינוביץ נצמד לדלת והביט על הרבי. ופלא, שראה שהרבי עושה הכנות ממש כמו ההכנות שעושה לפני קידוש, לפני הקידוש לא שמעו כלום, אבל ראו שהרבי בוער, וכל כולו אש להבה, השחור שבעינים כוסה ורק הלובן נראה, עינא דכולא חיוורא. כך נמשך המחזה נורא ההוד כרבע שעה, הכנה דרבתי.

אחר קרא הרבי לגבאי ואמר שיכול להכניס את הרב רבינוביץ, בהכנסו לחדר התברך מפי הרבי ונפרד ממנו.

כשיצא שאל הרבי את המשב"ק ר׳ פסח לייב האם יש עוד מישהו שרוצה להכנס.

וסיום הרב רבינוביץ שלמד אז מהמעשה 2 דברים: ו. לקבל קהל זה כמו לעשות קידוש בהכנה דרבתי לפני כן. 2. כשהחנות פתוחה אפשר לפעול כבר לכולם.

בשטפנשט הסתובבו כמה מניינים של בני עליה, בנוסף להמון העם, אנשים פשוטים אך מאמינים גדולים. הרה״ק מריבניץ יה מאוד מקורב לרבי משטפנשט.

לפני הסתלקותו ביקש הרבי הצדיק משטפנשט שיאמר לו איזה דבר חידוש ואמר לו, אחר כך ביקש את הרבי אולי גם הוא יגיד דבר חידוש, ענה לו הרבי: "חיים זאנוויל דו ביסט מין חידוש״ – אתה החידוש שלי.

פלא היה שמעולם לא ראו את הרבי משטפנשט עוסק בלימוד ולא ידעו מה לומד למרות שידוע שהיה בקי גדול, בהצנע לכת מיוחד ומופלא במינו, עד שגם אם היו רוצים להסתכל דרך חור המנעול היה מרגיש ברוה״ק סוגר את הספר ומחזירו לארון.

אך סיפר המשב״ק ר׳ פסח לייב שווארץ:

לפני הסתלקותו של הרבי בהיותו חלוש ולא יכל בעצמו לקחת את הספרים מהארון ביקש הרבי ספר, שאלו המשב״ק איזה ספר ענה לו הרבי כבדרך אגב: יכול להיות ספר זוהר, כה זהיר היה, שגם לפני הסתלקותו בהיותו חלוש לא רצה לבקש לכתחילה ספר אלא כבדרך אגב.

זכותו תגן עלינו ועל כך ישראל אמן!

הפוסט "זוכרני מחצר הקודש שטפנשט": פרקי זכרונות של הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל – לרגל סיום השבעה הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

לוס אנג'לס, תשל"ח. תיעוד נדיר של הצדיק מריבניץ, רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצוק"ל, תלמידו הגדול של הצדיק משטפנשט, בעבודתו המיוחדת לקונן על חורבן הבית ואמירת תיקון חצות מדי יום ביומו. המעמד צולם בבית הרה"ח רבי ישראל מאיר שוורץ.

הפוסט תשעה באב לפני 42 שנה: תיעוד נדיר של הצדיק מריבניץ, תלמידו הגדול של הצדיק משטפנשט, מקונן על חורבן בית המקדש הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

פוסט שלישי בסדרת הצדיק מריבניץ הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצוק"ל והקשר המיוחד שלו עם הצדיק משטפנשט זכותו תגן עלינו, אותו אנו מגישים לקראת ההילולא ה-87:
• הפוסט הראשון
• הפוסט השני

על פי העדויות שאספנו, הצדיק מריבניץ היה מתיגע רבות על כל קוויטל שקיבל לידו. קריאת הפתקאות (קוויטלך) היתה אצלו עבודה קשה ממש, בדרך להשפעת ישועות.

אולם ביום השנה של רבו, הצדיק משטנפשט היתה עבודת קריאת הפתקאות נעשית במהירות ובקלות, הוא קיבל פתקאות רבות מכל אדם ללא כל קושי, באמרו כי "ביום גדול וקדוש כזה יכולים לפעול ישועות גדולות בנקל".

ואכן, בעיצומו של יום ההילולא של הצדיק משטפנשט, נושעו אז הרבה אנשים בישועות מפליאות.

מקורביו מספרים כי הצדיק מריבניץ דאג למנות איש שידליק נר נשמה מידי יום ביומו על ציונו של רבו בבית העלמין "נחלת יצחק" בעיר גבעתיים והוא שילם לו על כך במיטב כספו.

העדות הבאה מגלה לנו עד כמה גדולה היתה חשיבות הדלקת הנר בקבר הצדיק משטפנשט בדרך להשפעת ישועות לעם ישראל:

נודע לו פעם על יהודי שנוסע לארץ ישראל סמוך ליום היארצייט, כ"א בתמוז. הצדיק מריבניץ ליווה את אותו יהודי עד לשדה התעופה ומסר בידו ספר "לקוטי צבי" יחד עם ספר "שערי ציון" וביקש מהיהודי שיתפלל בספרים אלו ליד הציון הקדוש של הצדיק משטפנשט.

מעט על הקשר המסתורי והטמיר בין הצדיק מריבניץ לבין רבו הגדול הצדיק משטפנשט, שמענו מעדויות של מקורביו:

כאשר הגיע הצדיק מריבניץ לארץ ישראל, מיד נסע לבית העלמין 'נחלת יצחק'.

עוד מרחוק כשראה את ציון רבו, הוא חלץ את נעליו בחיל ורעדה והתקרב בהתרגשות עצומה עד לציון עצמו.

כשהגיע לציון פרץ הצדיק מריבניץ בבכי, הוא השתטח על הציון הקדוש למשך כמה שעות ומעיניו ירדו נחלי דמעות ללא הפוגה.

באותו זמן ירד גשם שוטף, אך הוא לא נרתע ולא זז מן המקום הקדוש.

והיה המקום לחרדת אלקים!

מקורביו מספרים כי היו פעמים שהצדיק מריבניץ היה מתפלל בבכיות נוראות במשך לילה שלם ליד קברו של רבו הצדיק משטפנשט. אלו שזכו ונכחו במקום, היו מגישים לו פתקאות (קוויטלך) והוא היה מניחם על הציון כמי שרוצה למסור לצדיק את הטיפול בענין.

פעם מסרו לו בין שאר הפתקאות, פתק עם בקשה מיוחדת. כשהבחין הצדיק מריבניץ בקוויטל הזה השמיטו לארץ, מסרו לו שוב והוא השמיט שוב ושוב. רק כאשר עזב את המקום, הרים הצדיק מריבניץ את הקוויטל ולקח אותו עמו. הוא נמק את מעשהו באמרו:

"רבי הקדוש נמנע מלהתעסק בענין זה, לכן לא רציתי לקרוא את הקוויטל על ידו".

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן!

הפוסט "בכיות במשך כל הלילה": כאשר הצדיק מריבניץ פקד את קבר רבו הצדיק משטפנשט • חלק ג' הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בהמשך לפוסט הקודם שפרסמנו כאן, אנו שמחים לחשוף פרק נוסף וצרור מאמרותיו הקדושות של הצדיק מריבניץ, הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצ"ל תלמידו המובהק של רבינו הצדיק משטפנשט, זכותו תגן עלינו, אשר בגדלותו העצומה היה מרבה לספר בהזדמנויות שונות:

ברכת אתרוג

• הצדיק מריבניץ סיפר, שהצדקנית מרת גיטל, בתו של הרה"ק מרוז'ין, אמרה פעם אחת ש"ברכת האתרוג" של אביה נמצא אצל הצדיק משטפנשט, היא אמרה את זה על ר' אברהם מתתיהו, שהוא כבר היה הנכד של הרבי מרוז'ין.

בגדיו יהיו פרומים

• הצדיק מריבניץ סיפר שהרה"ק האדמו"ר הראשון משטפנשט, ר' מנחם נחום משטפנשט זכותו תגן עלינו, היה רגיל לומר שהענין של אדיקות ('פרום' באידיש) הוא עניין שלא מקובל אצל החסידים, כרמז לכך אנו רואים שרק פעם אחת כתוב בתורה: "ובגדיו יהיו פרומים", וזה נאמר אצל מצורע… ולכן: הבגד של המצורע שהוא "פרום", זהו מגאווה, והבטנה הוא כעס, והחוטים תפורים ממרה שחורה. לעומת זאת, החסיד הוא בדיוק ההפך מזה, מלא שמחה וכולו נשבר…

רוחו של מתתיהו

• הצדיק מריבניץ סיפר פעם אחת שהצדיק משטפנשט, הרה"ק רבי אברהם מתתיהו זכותו תגן עלינו היה רבי 65 שנים שלימות. הוא נולד תר"ז – תר"ח, ונסתלק בשנת תרצ"ג. הוא נולד ביום ראשון של חנוכה, והוכנס לבריתו של אברהם אבינו ע"ה ב"זאת חנוכה". והרה"ק הצדיק מרוז'ין זצ"ל נתן לו שמו אברהם מתתיהו. הטעם שקראו אברהם, אין אנו יודעים, אבל השם מתתיהו, אמר הרבי שנתן לו שם כזה, מפני שהוא ברוחו של "מתתיהו" הכהן גדול הזקן ממלחמת החשמונאים שהסתיימו בנצחונם לקראת חנוכה, והוא האריך ימים.

השעון שעצר מלכת

• סיפר הצדיק מריבניץ שהסתלקותו של הצדיק משטפשנט, אירע ביום השבת והיה שם בביתו שעון, שהתקבל בירושה מהרה"ק הצדיק מרוז'ין, שהיה נוהג למתוח את הקפיץ בשעון זה פעם ביום, מדי יום. ובדיוק כשהסתלק הצדיק משטפנשט, נעצר השעון הזה מלכת.

אלף בית

• כשהיה הצדיק מריבניץ אצל רבו הצדיק משטפנשט, שבועיים לפני שנסתלק מזה העולם, אמר הצדיק משטפנשט, שנזכר בסבו הרה"ק מרוז'ין, למרות שהוא היה בפטירתו בסך הכל בגיל שלש שנים. הוא הוסיף ואמר שזוכר את הרה"ק הצדיק מרוז'ין והוא למד איתו את ה"אלף בית" עד אות "יוד". וכשהגיע לאות י', אמר הרה"ק הצדיק מרוז'ין לצדיק משטפנשט שהיה אז ילד קטן: יו"ד, זה מה שאתה… (דאס ביסט דו). ועוד אמר עליו הצדיק מרוז'ין, שבזמנו יוושעו היהודים.

קול דממה דקה

• סיפר האברך ר' יחזקאל הערמאן ששמע מהצדיק מריבניץ, שאצל הצדיק משטפנשט רבי אברהם מתתיהו זכותו תגן עלינו, היה אפשר לראות נענועי ד' המינים באורח פלאי בימי חג הסוכות, כאשר הזיעה היתה זולגת מידיו של הצדיק משטפנשט כמו טיפות מים בעת נענועי הד' מינים בחג הסוכות מרוב דבקותו בעבודת התפילה, אבל האתרוג היה נשאר יבש.

החיילים שלא הצליח לעמוד בדממה

• דבר נוסף הוא הביא לביטוי בשם הרבי מריבניץ שאמר שבזמנו התפרסם במדינת רוסיא, שהעמידו חיילים לעונש, ונאסר עליהם במשך חצי שעה לעשות שום תנועה כך במשך חצי שעה, וכמעט אף אחד מהחיילים לא היה מסוגל לעמוד בכך. לעומת זאת אצל הצדיק משטפנשט אפשר היה לראות כיצד בשעת נענועי הד' מינים שלו, הוא עמד במשך שעות ארוכות כשהוא בדבקות עליונה, אך מבלי לעשות שום תנועה.

• סיפר הצדיק מריבניץ:

פעם היה קצב בשטנפשט שהגיע אליו פקיד מס לא יהודי שבא לדרוש ממנו תשלומי מס. הקצב עמד אז עם סכין הקצבים וכשניגש הגוי לתבוע את המס, התרעם עליו הקצב ומתוך כך נבהל פקיד המס וקיבל התקפת לב ומת מיד בתוך החנות. וירץ הקצב תיכף לצדיק משטפנשט והתחיל לזעוק בקול בכי שח"ו הגויים עוד יכולים להעליל עלילה על כל היהודים ומי יודע אם הדבר לא יכול להסתבך ולהגיע לכדי פוגרום חלילה. הצדיק משטפנשט ענה בקול רגוע שיעזוב את העיר במשך יומיים וכל הענין ישתכח, וכך הווה. מעשה המופת הזה נודע לרבנית משטפנשט, וכידוע לא היו לה ילדים, היא הגיעה מייד בטענה לצדיק משטפנשט, שאם הרבי יכול לעשות ישועות כאלה לאחרים, מדוע אינו עושה ישועה להם עצמם שיהיו להם בנים? ענה על זה הצדיק משטפנשט, "איפה יש לכם האמונה שיש לקצב הזה" – – –

הפוסט כך בוטלה עלילת הדם מעל הקצב בשטפנשט: הצדיק מריבניץ מספר על הצדיק משטפנשט • חלק ב' הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

לקראת ההילולא קדישא ה-87 של הצדיק משטפנשט, הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זכותו תגן עלינו, נחשף סודו של תלמידו הגדול והמובהק, הצדיק מריבניץ-רימניץ, הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצ"ל, אשר נודע כפועל ישועות בדור האחרון למעלה מדרך הטבע.

מסתבר שמאחורי הישועות והמופתים של הצדיק מריבניץ, הסתתר סוד הקשר שלו עם …הצדיק משטפנשט, מי שהיה רבו המובהק ואותו הוא שימש במשך שנים רבות, עד לפטירתו.

היה זה כאשר אחד ממקורביו של הצדיק משטפנשט, בא אל הצדיק מריבניץ והזכיר בפניו את אשתו הזקוקה לרפואה. הצדיק מריבניץ איחל ובירך שתתרפא וכך היה. כעבור תקופה חלתה האשה ובעלה הופיע שוב לפני הצדיק מריבניץ כדי לזכות בברכתו. אלא שלתדהמתו, הפעם לא ענה לו הצדיק מריבניץ מאומה. כאשר חזר הלה על מבוקשו מספר פעמים ואין קול ואין עונה, התחיל עיניו זולגות דמעות ושאל בקול בוכים את הצדיק מריבניץ מדוע לא יברך רבינו ויאחל לרפואתה?

באותו רגע פנה אליו הצדיק מריבניץ בפנים נלהבות ואמר לו בלחישה:

"אגיד לך פשר הדבר, כל עוד שאיני רואה דמות דיוקן רבי הק' הצדיק משטפנשט עומד לידי – לא אוכל לברכך" – – –

זה היה הסוד של פועל הישועות הצדיק מריבניץ, אודות רבו הגדול, הצדיק משטנפשט זכותו תגן עלינו, שאנו מתכוננים כיום לקראת ההילולא קדישא ה-87.

צדיק בא לעולם
הצדיק מריבניץ-רימניץ, הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ נולד בשנות התר"ן (1890) [1], לאביו הרה"ח ר' משה ז"ל ממשפחת אבראמאוויטש, ולאמו הצדקנית מרת יוטא צפורא ע"ה, בעיר באטעשאן שבמדינת רומניה, ויקרא שמו בישראל "חיים זנוויל" על שם אחד מזקיניו – מצד אמו, שנמנה בין חשובי חסידי ומקורי הרה"ק ר' מנחם נחום משטעפינעשט זצוק"ל, בנו של הרה"ק קדוש ישראל מרוז'ין זי"ע[2]. ומקור משפחתו ובית אבותיו, וידיעות משנות נעוריו וילדותו לא נודעו לנו, ורק מעט מזעיר ממה שהגיע לידינו מובאים בפרק זה.

הגילוי: כח הבן ככח האב
בשנת תרכ"ט, נסתלק לגנזי מרומים הרה"ק ר' מנחם נחום משטעפינשט זצוק"ל, והוא בדמי ימיו, והדבר נגע ללבו של הרה"ח ר' חיים זנוויל זצ"ל, זקינו של הצדיק מריבניץ, שנשבר רוחו בקרבו ועגמה נשפו, ובהיות שממלא מקומו הרה"ק ר' אברהם מתתי' זצוק"ל עודו אברך צעיר כבן כ"א שנה, החליט ר' חיים זנוויל לנסוע לסאדיגורא לאחיו הגדול של רבו, ה"ה הרה"ק ר' אברהם יעקב זצוק"ל, אך מאחר שההנהגה שם היתה קצת שונה ממה שהורגל בשטעפינעשט שב ר' ר' חיים זנוויל לביתו שבור ורצוץ, עד שנגלה אליו רבו האדמו"ר רבי מנחם נחום ויאמר לו: "פאר צו מיין בן יחיד, אזוי ווי דו ביסט ביי מיר געהאלפן געווארן, וועסטו ביי אים געהאלפן ווערן" [תסע להבן יחיד שלי, ושם שנושעת אצלי כך תוושע אצלו!].
עשה זאת הזקן ר' חיים זנוויל כמו שהצטווה, ומאותה שעה התדבקו הוא וביתו בצדיק משטפנשט הרה"ק ר' אברהם מתתי' זצוק"ל[3].

תוך אחד השיחים, כשדיבר הצדיק מריבניץ מזקינו זה, הזכיר שאצלו התאחדו תורה וגדולה במקום אחד[4].

מחיה מתים במאמרו
באחת השנים התפשטה מגפה מדבקת ר"ל שהפילה חללים רבים, ולפי הוראת הרופאים נאסר לערוך כינוסים ואסיפות צבור, בכדי למנוע את התפשטות המחלה, וכמובן שבחצר הקודש בשטעפינעשט עולם כמנהגו נוהג, וקהל גדול הגיע על יוה"כ להסתופף בצל הרה"ק זצוק"ל, ביניהם הרה"ח ר' חיים זנוויל, זקינו של הצדיק מריבניץ. לפני תפלת מוסף התעלף ר' חיים זנוויל ואבד כל סימני חיות ר"ל וככל שניסו להקיצו ללא הועיל, הרופא שנקרא להמקום קבע את מיתתו הברורה ועוד התכעס על שלא שמרו פקודת הרופאים שלא להתאסף בקבוצות גדולות כאלו.

הוא אף הוסיף שהוא מוכן למסור הממשלה את האשמה הגדולה הזו, ויחרד כל העם אשר במחנה, ונכנסו לחדר התפלה המיוחד של הרה"ק הצדיק משטפנשט שהיה בצד הביהמ"ד [כפי שנהגו אצל צדיקי בית רוז'ין] וספרו לו על כל המתרחש והמצב המכאיב, אך הרה"ק לא הראה שום סימני פחד ודאגה, אדרבה הוא נענה להם: "עס פעלט עם גארנישט – ער דארף נאר טרינקען אביסעלע טיי" [לא חסר לו מאומה, עליו רק לשתות קצת טיי], וכאשר ניסו להשקותו כוס תה לא זז ממקומו ושוב לא הראה סימני חיות כלל.

וישובו אל הרה"ק והודיעו לו את כל הנעשה, ומיד יצא מחדרו וניגש אליו ושאל לו בזה"ל: "חיים זנוויל דו ווילסט טרינקען", וכאשר לא ענה, הוסיף הרה"ק בלשון פקודה: "חיים זנוויל, איך הייס דיר טרינקען", ומיד פתח ר' חיים זנוויל את עיניו והגביה ראשו לשתות כפקודת רבו הקדוש, ומיד הוסיף הצדיק משטפנשט לצוות עליו: "חיים זנוויל, שטעל דיך אויף, ס'איז שפעט, מ'דארף גיין דאווענען מוסף", וכאילו לא קרה דבר קם ר' חיים זנוויל על רגליו ויהיה כאחד האדם.

בעקבות אותו רופא שהלשין לרשויות, נשלחו למחרתו מטעם הממשלה רופאים מומחים לבדוק את הצבור אם הודבקו במחלה, אולם כשר' חיים זנוויל עצמו הופיע לפניהם בריא אולם, עלתה בתוהו כל דברי הרופא, ואז התנצל הרופא מרוב בושה, כי אצל רבי זה, אף אם יחתכו אדם אברים אברים, בכחו להחיותו. ר' חיים זנוויל חי עוד כעשרים שנה אחר עובדה זו[5].

אבוה דרבי
עובד ה' וחסיד בכל מעשיו הי' אביו של הצדיק מריבניץ, הרה"ח ר' משה ב"ר יחיאל מיכאל זצ"ל, ופעם כשהכניס מקורב אחד את בנו לבריתו של אאע"ה, והצדיק מריבניץ קרא את שם הנולד "משה" ע"ש אביו, אמר לאבי הבן, "הרי התינוק נושא שם אבי ז"ל, דער טאטע איז געווען אן עהרליכער איד, ער וועט אויך זיין אן עהרליכער איד", תוך שהוא מוסיף להעיד עליו שתבר גזיזי' דברדא ונחית וטביל, ובלשונו "ער האט געבראכן די פאלאנקע" – [הוא החור בתוך הקרח שבנהר הקפוא][6].

ועוד זאת העיד הצדיק מריבניץ על אביו, שהי' קם בחצות לילה ועורך תיקון חצות, לקונן על גלות השכינה וחורבן ביהמ"ק[7].

אימיה דמלכא
הצדיקת מרת יוטא צפורה בת ר' מנחם ישראל ע"ה, אמו של הצדיק מריבניץ, היתה נכדת המקובל האלקי ר' אדם בעל שם זצוק"ל[8]., ואחות הגאון בעל נודע ביהודה זצוק"ל[9], הצדיק מריבניץ היה נכד הרה"ק ר' ליבר הגדול מבארדיטשוב זצוק"ל[10]. והאדמו"ר ר' אליעזר זאב מבוטשעטשי [ליד עיר באטושאן] זצוק"ל[11]. ויש שסיפרו בשם הצדיק מריבניץ שאמר על אמו שהיתה ממשפחתו של הרה"ק משטעפינעשט זצוק"ל[12].

עינים פתוחות
והרי מעשה פלא שסיפר הצדיק מריבניץ אודות אמו, שנסעה לשטעפינעשט לשהות במחיצת הצדיק על שמחת תורה, ויהי באמצע ההקפות הסתכלה מ"עזרת נשים" וראתה כיצד הרה"ק רוקד "מיט דער טאטע"[13] – שכבר לא הי' אז בין החיים, ונתעלפה מהמראה המחריד הלז עד שנחלשה כח ראייתה לגמרי ר"ל, ולאחר ההקפות ביקשה מבנה שיזכירנה לטובה אצל הרה"ק כי עוד עיני' כואבות, ויהי כאשר נכנס והזכירה לרפואה, ענה לו הרה"ק "ווער האט איר געהייסן קוקן"[14].

מתגדל על ברכי רבו
הצדיק מריבניץ לא זכה להתגדל בחיק הוריו, כי בהיותו ילד כבן שלש שנים נפטר עליו אביו, ואמו האלמנה נשארה עם שני עוללים[15], ותקחהו אמו לחצר הקודש בשטעפינעשט, ועל ברכיו של הרה"רק נתגדל ונתחנך, כאשר העיד הצדיק מריבניץ בעצמו: "ווען איך בין געווען דריי יאהר, האט מיך די מאמע געברענגט און איבערגעגעבן צום רבי'ן, און דער רבי האט מיך גענומען מיט אים, ונפשי קשורה בנפשו" [כבן שלש לקחתני אמי לבית רבי הק' ומסרה אותי לידו, ורבי הק' הושיבני על ברכיו, ומאז נתקשרתי אליו בקשר בל ינתק, ונפשי קשורה בנפשו][16].

בחביבות יתירה
מיום בו נכנס הצדיק מריבניץ תחת כנפי רבו הק', לא פסקה אהבת רבו אליו וכאב את בנו ירצה. והיתה אהבה זו אהבת נפש שלא ידעה שבעה וגבול, נפשו קשורה בנפשו. רבו הק' האציל והשפיע עליו מקדושתו בכל עת ועידן, ואפילו בזמנים שלא הורשה אף אחד להכנס אל הקודש פנימה, הי' הצדיק מריבניץ יוצא מהכלל וכל השערים נפתחו בפניו להיות עמו במחיצתו, לרבות חדרו המיוחד לתפילה, שהצדיק מריבניץ התפלל שם לעתים, וכמו"כ בליל התקדש חג הפסח שבשעת עריכת הסדר כל אדם לא יהי' שם, הי' הצדיק מריבניץ היחידי שזכה לשבת אצל השלחן אשר לפני ה' – שלחן רבו הק' משטעפינעשט זצ"ל[17].

רבו שלמדו תורה
רבו האציל מהודו ושם עין פקיחא עליו לגדלו ולחכמו, ובעצמו לימדו תורה בנגלה ובנסתר, וגילה לו כל מסתריו, עד שפעם התבטא הצדיק מריבניץ: "דער רבי האט מיך געלערנט פון אל"ף בי"ת ביז אותיות דר' עקיבא", שהם סתרי תורה ודברים שכיסם עתיק יומין[18].

עוד משחר טל ילדותו שקד הצדיק מריבניץ על דלתי התורה בשקידה והתמדה נפלאה, מתוך עמל ויגיעה עצומה, ולא פסיק פומי' מגירסא, כאשר יסופר להלן[19]. הוא התנזר מכל חיי עוה"ז והקדיש את ימיו ולילותיו קודש לה' ולתורתו, ואכן הגיע הצדיק מריבניץ לידיעות מפליאות בכל חלקי וממכני התורה בעודו בגיל צעיר מאוד, וכל זה עשה בהצנע לכת כשהוא מסתיר את גדלותו בהסתר לפנים מהסתר, כדרך שקיבל מרבו הק', עד שניתן להמליץ עליו דברי התנא הק' רבי עקיבא שאמר לתלמידי רשב"י: דייך שאני ובוראך מכירין כוחך" (ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב).

משיח'ס צימער
פעם ישב הרה"ג ר' שלמה אליעזר מרגליות שליט"א וסיפר לצדיק מריבניץ, שכשאביו הגה"צ המקובל ר' ישעי' אשר זעליג זצ"ל הי' בחו"ל נסע להכיר מקרוב את גדולי וצדיקי הדור, ביניהם הרה"ק משטעפינעשט, מקום בו זכה לקירבה יתירה, עד שאפילו את החדר המיוחד הנקרא "משיח'ס צימער" פתח לפניו, חדר זה הכיל כלי כסף וזהב גנזי ירושת זקינו קדוש ישראל מרוז'ין זי"ע, ובהיכלו כולו אומר קדוש, ואיש לא הורשה ליכנס לשם [כנודע שהי' לו להרה"ק מרוזין זי"ע ענינים נשגבים ונעלמים בענינים אלו, ומי יבוא בסוד קדושים], ועל זה נענה הצדיק מריבניץ ואמר להרה"ג ר' שלמה אליעזר שליט"א: "ס'איז טאקע א גרויסע זכי'" [אכן הי' זכיה גדולה], והוסיף באותה שיחה לספר שהוא עצמו ישן שם שלש עשרה שנה[20].

זקני חסידי שטעפינעשט מספרים שהצדיק מריבניץ כל זמן שהותו במחיצת רבו הק', לא עלה על יצועו בלילות טרם הביט בצורת קדשו של רבו[21].

דביקותו ברבו
דביקותו של הצדיק מריבניץ ברבו הצדיק משטפנשט לא ידעה גבול, ופעם כאשר נסע רבו לעיר אחרת, ליווהו הצדיק מריבניץ עד תחנת הרכבת, ומגודל השתוקקותו אליו כאשר התחילה הרכבת לנסוע רץ הצדיק מריבניץ אחריו בכל כחו מרחק רב, עד שנפל ארצה באין אונים, ובשארית כוחותיו התחזק וקם והמשיך לרוץ עוה"פ ושוב צנח ארצה מאפס כח, וככה חזר הדבר ונשנה כמה פעמים[22].

כשהצדיק מריבניץ היה הולך לרבו אחר חתונתו, הי' שוהה במחיצתו לא יום ולא לילה, רק נשאר שם למשך שבועות וחדשים רצופים, והרבנית הצדקנית ע"ה כשסיפרה את הדברים האלה היתה מוסיפה, "און ווי ווייט מיינסטו האבן מיר געוואוינט, איין גאס אהין צו"[23].

אשכבתי' דרבי
סיפר הצדיק מריבניץ, שזכה להיות נוכח בשעת פטירתו של רבו הק', כשראשו של רבו הק' נשען עלי, ובלשונו: "אונטער געהאלטן דעם קאפ", והרה"ק משטענפינעשט שאל "ווער איז דאס" [מי הוא – האוחז ראשי] וכאשר אמרו לו: "חיים זנוויל", נענה הרה"ק ואמר [על הצדיק מריבניץ]: "א חידוש", והיו אלו דיבוריו האחרונים, ויצתה נשמתו בטהרה כשראשו הק' נסמך בידי הצדיק מריבניץ.

כשנפפטר הרה"ק משטענפינעשט עמד הזייגע"ר.

הצדיק מריבניץסיפר שרבו הק' מסר לו ה"רוח הקודש" ה"חן" וה"צורה" שלו, ופעם התבטא שרבו הק' מסר לו כוחותיו, עוד אמר הצדיק מריבניץ בענין זה: אלעס האב איך געבעטן פונ'ם רבי'ן, חוץ איין זאך האב איך פראגעסן – אז איך זאל זיך קענען אויסדרוקן צווישן מענטשן".

צדיקים במיתתם
כאשר שאלו חסידים את הרה"ק ר' אברהם מתתי' משטעפינעשט זצוק"ל, למי יפנו לאחר מלאת ימיו ושנותיו (בהיות ולא השאיר אחריו בנים), פנה הרה"ק אל מול הצדיק מריבניץ שישב מן הצד, הסתכל עליו ולא אמר מאומה, והבינו החסידים שכוונתו אליו.

צורת רבו הק' לא משה מנגד עיניו של הצדיק מריבניץ גם לאחר עלותו השימה, תמיד עמדה מולו דמות דיוקנו, ופעם התבטא: "דער רבי שטייט פאר מיר כסדר", וכמו"כ אמר: "וואו איך גיי – גייט מיר דער רבי פאראויס", ועוד אמר "איך גיי נישט צוויי שפאן אן דעם רבי'ן" ואכן מגודל השתוקקותו לרבו הק', הרבה הצדיק מריבניץ תמיד לדבר ולספר בגעגועים מגדולתו וקדושתו.

ועד כדי כך עמד לנגדו תורת רבו הק', שכאשר נשאל פעם כמה שנים עברו מאז הסתלקותו, ענה הצדיק מריבניץ בצחות לשונו: "איך מיין, אפשר זיבן יאהר", וכאשר תמה השואל כי כבר למעלה מארבעים שנה מאז פטירת הרה"ק, השיב הצדיק מריבניץ: "איך ווייס נישט, איך זעה אים אלטס פאר מיינע אויגן, וואו איך גיי און וואו איך שטיי, איז ער אלטספאר מיינע אויגן".

חפצי ותשמישי קדושה של רבו
אחד שאביו הי' נוסע לשטעפינעשט בא אל הצדיק מריבניץ, והביא אתו כוס של הבעש"ט הק' שהי' בין חפציו של הרה"ק משטעפינעשט, והלה קיבלו בירושה מאביו, נתרגש הצדיק מריבניץ מאד וכשאחזו בידו בכה הרבה מתוך געגועים, וביקשו להביאו שוב בהזדמנויות נוספות.

שוב מעשה באחד שבא לפני הצדיק מריבניץ ובידו מכתב כת"י מהרה"ק ר' דוד משה מטשורטקוב זצ"ל וטלית מהרה"ק משטעפינעשט זצ"ל, והציע לצדיק מריבניץ לקנות את החפצים החשובים הללו, וע"ז ענהו הצדיק מריבניץ שרצונו לקרוא את המכתב, וטרם נטלו לקרות בו הלך לטבול במקוה, אולם בנוגע לטלית השיבו הצדיק מריבניץ כך, שאם נכון הדבר שרבו הק' לבשו, הרי אין הוא ראוי ללבשו, ואם אין הטלית של רבו הק', מה לו לקנותו?

הילולא דצדיקיא
ימי הילולא של רבו הק' משטענפינעשט (כ"א תמוז) ואבותיו צדיקי בית רוז'ין זי"ע היו אצל הצדיק מריבניץ ימי התרוממות הנפש, ונהג להרבות בנרות לכבודם, וכמו"כ באותם הימים לבש את הקאלפי"ק, והי' עורך טי"ש מיוחד, בוניגן בדביקות והתרגשות נפלאה את הניגון המקובל על התיבות "הזכירו לפניו" שבסליחות, שמזמרים בחצרות צדיקי בין רוז'ין ביומא הילולא. היו זמנים ששמעו מפניו, "דער רבי איז דא", או בברהמ"ז כשבירך על הכוס אמר לפעמים: "ברשות מורה מורינו הרב".

עובדא הוי ביומא דהילולא של הרה"ק משטענפינשט זצ"ל, ששמעו את הצדיק מריבניץ באמצע עריכת שולחנו הטהור, אומר: דער רבי איז דא", ואחד הנוכחים ששמע את הדברים הללו חשב לתומו שהצדיק מריבניץ מתכוין על מאמר הירושלמי (שקלים פ"ב ה"ה): כל האומר שמועה מפי אומרה יראה כאילו בעל השמועה עומד כנגדו", והלה שלא ישב בקירוב מקום לצדיק מריבניץ, לחש לעצמו את התיבות "כאילו בעל השמועה עומד כנגדו", ולתמיהתו פנה אליו הצדיק מריבניץ ואמר לו: "דאס איז אלמאל" [והבין כוונתו שבחינה זו קיימת אצלי בכל עת, אך עכשיו לא היתה כוונתי לבי' זו של "כאילו…" בלבד].

שנה אחת ביומא דהילולא של הרה"ק משטענפינעשט, ישב הצדיק מריבניץ יחד עם ידיד נעוריו הרה"ק מסקוליען זצ"ל, שנמנה גם בין המסתופפים בצל הרה"ק משטעפינעשט, ויחד ערכו את השלחן], ובאמצע פנה הצדיק מריבניץ אל הרה"ק מסקוליען ואמר לו בקול כואב, שהצבור הנוכחים אין להם שום השגה כלל מי הי' הרבי הקדוש.

יומא קא גרם
כשנתנו לו קוויטל"ך ביומא דהילולא של רבו הק' ואבותיו צדיקי בית רוז'ין זי"ע, שינה דרכו, שאם בשאר זמנים יגע טרח ועמל בקריאת כל קוויט"ל, והיתה אצלו עבודה קשה שבקודש, הרי בימים אלו היתה עבודת קריאת הקוויטל"ך נעשית במהירות ובנקל, ופשט ידו לקבל כל קוויט"ל ללא קושי, בהוסיפו כי ביום גדול וקדוש כזה יכולים לפעול ישועות גדולות בנקל, ואכן נושאו אז הרבה בישועות מפליאות.

התקשרות לצדיק
כאשר למד משניות ביומא דהילולא של רבו הק' ואבותיו צדיקי בית רוז'ין זי"ע, הי' רגיל לומר שהלימוד לעילוי נשמת הצדיק, מקשר את נפש הלומד לאותו צדיק.

ציון המצוינת
כשיצא הצדיק מריבניץ ממדינת רוסיה לאה"ק, תיכף בהימים הראשונים נסע להשתטח על ציון רבו הק' משטעפינעשט שמנוחתו כבוד בביה"ח "נחלת יצחק" בגבעתיים ת. א., בהגיעו סמוך ונראה למקום הציון חלץ את מנעליו והשתטח על הציון בפישוט ידים ורגלים למשך כמה שעות, והוריד נחלי דמעה בבכיות נוראות מאין הפוגות, וירדו אז גשמים שוטפים, אז זה לא מנעו כלל.

ויש שהיה שופך שיח על הציון משך כל הלילה ומתפלל בבכיות נוראות, ואלו שנכחו הגישו לו פתקאותיהם והצדיק מריבניץ הי' מניחם על הציון.

מעשה שהלך להשתטח על הציון, ובין הקוויטל"ך נמסר לו קוויט"ל עך בקשה מיוחדת עבור אחד שהוצרך לישועה באיזה ענין, וכשהבחין בקוויט"ל זו השמיטה לארץ, וכאשר מסרוהו שוב לידו השמיטו עוה"ב, וכאשר עזב את הציון לקח את הקוויט"ל עמו, ונימוקו מאחר שרוב הק' מנע מלהתעסק באותו ענין, לכן לא רצה לקרות קוויט"ל זה במקומו, ולכל המתין עד שיגיע לביתו.

הצדיק מריבניץ ביקש מאחד ממקורביו למנות איש שידליק נר נשמה מדי יום ביומו על הציון, ושהוא מוכן לשלם את ההוצאות ועוד יעניק במיטב כספו למי שיקבל על עצמו לעשות כרצונו.

בשנים שדר באמריקא, נזדמן פעם שאחד נסע לאה"

ק סמוך ליומא דהילולא של רבו הק', ליווהו הצדיק מריבניץ אל שדה התעופה, ומסר בידו את הליקוטי צבי שלו יחד עם ס' שערי ציון, וביקש שיתפלל מהם ליד הציון הק'.

אחד ממקורבי הצדיק מריבניץ שבני משפחתו נמנו על חסידי שטענפינעשט, וגם הוא עצמו עוד זכה לראות את פני קדשו בימי ילדותו, שאל את הצדיק מריבניץ לעת זקנתו אם הי' רוצה לנסוע לעיר יאס להשתטח על ציון הרה"ק ר' מנחם נחום משטענפינעשט זצוק"ל, והצדיק מריבניץ ענהו בזה"ל:

"ווען איך שפיר זיך גוט, קען איך זעהן מסוף העולם ועד סופו", והבין כוונתו, שאין כל צורך לנסוע להתם, כי ביכלתו להתקשר אליו אף מהכא.

הצדיק מריבניץ נפטר בכ"ד בתשרי תשנ"ו. זכותו וזכות רבו הצדיק משטפנשט תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

—

[1] השערות שונות נשמעו מפי מקורבי הצדיק מריבניץ, לפי היוצא להם משיחות שונות ששמעו מהצדיק מריבניץ, וקשה לקבוע בבירור, אולם מדברי כולם יוצא שנולד בא' משנות התר"ן (בין שנות תרנ"ג – תרנ"ט).

[2] מפי הר"ר נפתלי חכם הי"ו – ש"ב של הצדיק מריבניץ, מיוצ"ח הרה"ר ר' חיים זנוויל ז"ל.

[3] כנ"ל.

[4] כנ"ל.

[5] מפי הר"ר נפתלי כהן הי"ו – מבני המשפחה של חשובי חסידי שטעפינעשט.

[6] מפי הר"ר לוי גלאצער הי"ו – בעל העובדא, והר"ר אברהם חיים ניצליך הי"ו שהי' נוכח.

וראה עוד בפרק "במימי טהרה" עמוד צ"ו.

[7] מפי הר"ר ישראל יעקב הלוי גליק הי"ו ששמע מפ"ק.

[8] מפי הר"ר דוד שטרויבל הי"ו בשם המשב"ק הרה"ח ר' יצחק וואל הערמאן ז"ל ששמע מפ"ק.

[9] מפי הרה"צ ר' שמואל יאנקאוויטש זצ"ל רב ודומ"ץ בעיר סעליש, ששמע מפ"ק.

[10] מפי הר"ר שמחה בונים פישמאן הי"ו, כשם זקינו ששמע מפ"ק.

[11] מפי הרב אלעזר אלימלך הכהן גלאנץ שליט"א – ש"ב של הצדיק מריבניץ מיוצאי חלציו של הרה"ק הנ"ל.

הרה"ק הנ"ל הי' מפורסם כבעל מופת נפלא, והרה"ק מפרמישלאן זי"ע החשיבוהו מאוד והשפעתו היתה רבה (יום היארצייט הוא ג' טבת), בנו הי' הרה"ק ר' יוסף אהרן זי"ע (ונדפס ממנו ס' יד יוסף עה"ת).

[12] מפי הר"ר מענדל בערקאוויטש הי"ו.

[13] לא ברור אם הצדיק מריבניץ כיוון על אביו ר' משה, או על אביו של הרה"ק הוא הרה"ק ר' מנחם נחום משטעפינעשט זצ"ל, או על אבי אמו ר' מנחם ישראל.

[14] מפי הרבנית תליט",א והרבה מקורביו ששמעו מפ"ק (ביניהם: הר"ר מענדל בערקאוויטש הי"ו הר"ר מרדכי ליבערמאן הי"ו, והר"ר מרדכי יוסף אונגער הי"ו, ועוד).

[15] כעבור זמן נישאה שוב, ומזווג זה יוע לנו בן נוסף, הוא הרה"ח ר' דוד הערמאן ז"ל, ונפטר בא"י.

[16] מפי הרבנית תליט"א ששמעה מפ"ק,

יש לציין שכפי היוצא מדברי הצדיק מריבניץ תוך שיחה אחת, שהה למשך כמה חדשים גם בבית דודו שגר בשטעפינעשט והי' מחשובי מסתופפי בצלו של הרה"ק משטעפינעשט זי"ע.

[17] מפי הר"ר איתמר טובי' קויפמאן הי"ו ששמע מפ"ק.

[18] מפי הר"ר בנימין ארי' גלי' הי"ו ששמע מפ"ק, והוסיף שרבוהק' אף סמכו להוראה.

[19] ראה להלן בפרק "עמוד התורה" מענין הפלגת ידיעתו והתמדתו בתורה עוד בימי הילדות וימי הנעורים.

[20] מפי הרה"ג המספר שליט"א.

בקונטרס כתבי חסידים הראשונים (סיפורי קודש מצדיקי בית רוז'ין) אות קפ"ה: הרה"ק ר' מנחם נחום משטענפינעשט זיע"א הי' לו בארמונו חדר מיוחד משוכלל וכו' שהי' סגור ומסוגר ולא הניח לשום איש להכנס בהחדר, והי' קורא לו חדר המשיח, וכשקרה לפעמים שבא האדמו"ר הקדוש מסאדיגורא זיע"א לשטעפינעשט, הי' השטעפינעשטער זצ"ל פותח א החדר הסגור הנ"ל לפני אחיו מסאדיגורא, והתאכסן שמה כל זמן שהייתו בשטעפינעשט ע"כ.

[21] מפי האדמו"ר מקאפיטשניץ שליט"א, ששמע מזקני חסידי שטעפינעשט.

[22] מפי הרה"ג ר' דוב ווידער שליט"א, ואחיו הר"ר משה מרדכי ווידער הי"ו ששמעו מפ"ק [ועיין בגמ' סוטה דף מ"ו ע"ב ששיעור לויה של תלמיד לרבו מובהק ג' פרסאות].

[23] מפי הר"ר עמרם אבערלאנדער הי"ו בשם המשב"ק הרה"ח ר' יצחק וואלף הערמאן ז"ל ששמע מהרבנית הצ' ע"ה.

הפוסט 30 יום להילולא של הצדיק משטפנשט: הריבניצר מגלה את סוד הישועות שלו הופיע לראשונה ב-שטפנשט..