אלעד. סיור מרגש של הרה"ג אברהם יעקב סלמון שליט"א בבנייני המוסדות שעל שם הצדיק משטפנשט הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זכותו תגן עלינו, ההולכים ונבנים בעיר אלעד.

הרב סלמון שחלף ב-3 קומותיו והכיתות הנרחבות, אשר נמצאות בעיצומי שלבי הסיום של הבנייה, בירך את ראש העיר הרב ישראל פרוש שעשה ככל יכולתו להצלחת המשימה הקדושה.

במהלך הסיור עבר הרב סלמון בכל מבואות הבניין המפואר, החל מהגג, דרך הכיתות הגבוהות אל הכיתות הנמוכות ומשם לכיתות הגן, כשברקע הפועלים עמלים במאמצים ניכרים להשלים את הבנייה המזורזת. הרב סלמון גם ביקר בחדרי המנהלה ומשם העביר את ברכתו לצוותות החינוך וההנהלה העתידים להשתכן במקום ולשרת את מאות ילדי שטפנשט שיתחנכו במקום קדוש זה.

רגשות הקודש הגיעו לשיא במהלך הביקור בכיתות הנרחבות, בהם עתיד להישמע קולם הטהור של ילדי שטפנשט והבל פיהם של תינוקות בית רבן. הרב סלמון התפרץ ברגשותיו הסוערים באמירת מילות התודה של דוד המלך נעים זמירות ישראל: מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ…

את הביקור המרגש עשה הרב סלמון בשפה ציוריות אופיינית, תוך שהוא משלב פסוקי קודש ומציין את תאריך הנחת אבן הפינה שהתקיים בה' בחשוון תש"פ, בהשתתפות רבנים ומחנכים כאשר ראש העיר הרב ישראל פרוש, מטיל לתוך יסוד הבניין אבן מיוחדת שהובאה מהעיר יאס, מקום משכנו של האדמו"ר הראשון משטפנשט, הרה"ק רבי מנחם נחום פרידמן משטפנשט זכותו תגן עלינו. את הרגע הזה ציין הרב סלמון בפסוק: אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה!

הרב סלמון סקר גם את שטחי הפעילות מסביב לבנייני שטפנשט עליה קרא את הפסוק: בואו שעריו בתודה חצירותיו בתהילה…

לסיום הביקור המרגש, העתיד לציין את הרגע הגדול וכוח הרצון שבער בו במהלך כל ההתפתחויות, עד שזכינו לרגע הזה, בו אנו זוכים לברך על המוגמר ולשיכון מוסדות שטפנשט בתוך הבניינים המפוארים, סיכם הרב סלמון בפסוק: זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו!

הפוסט היינו כחולמים: בנייני שטפנשט אלעד מתקרבים לשלבי הסיום הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

מונסי, ניו יורק. כמדי מוצ"ש ובערב ראש חודש, זכו מתפללים לפקוד את ציונו של הצדיק מריבניץ הקבור במונסי שבניו יורק, אלא שביום רביעי האחרון ציפה להם הפתעה מסתורית: חתול שחור מתגולל על קבר הצדיק מריבניץ, מנסה לנשוך את הקוויטלאך ומשמיע יללות.

רבבות המתפללים הפוקדים את המקום, ביניהם רבים שכבר זכו לראות ישועות למעלה מדרך הטבע בזכות הצדיק מריבניץ, הרה"ק רבי חיים זאנוויל אברמוביץ זי"ע, שהיה כידוע תלמידו המובהק של הצדיק משטפנשט הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זכותו תגן עלינו, השתוממו מהמחזה המופלא, אשר קשור לעולם הגלגול והקבלה.

אחד מהנוכחים, ר' משה הכט, שמיהר לתעד את המראות, סיפר על כך למגזין 'שריפט' של עיתון 'די וואך' בארה"ב:

"זה קרה ביום רביעי לפנות בוקר, גיליתי כי חתול צועד בעקבותיי לכיוון הציון הקדוש, כשהחילותי לקרוא פרקי תהלים הוא החתול החל עולה על כיסא, משם קפץ על מצבת הציון, היכן שהמוני הקוויטלא'ך (הפתקאות), הוא נעמד-נשען על המצבה והחל ליילל. קבלתי צמרמורת בכל הגוף".

על פי תורת הקבלה, יש מהלך של ירידת נשמות לעולם הזה בגלגול אצל בעלי חיים, לצורך תיקון.

כאן החל ר' משה הכט להתפלל באמירת פרקי תהלים בכוונה יתירה, כך שאם החתול הוא אכן גלגול נשמות, שיזכה לו תיקון וכפרה בעולם.

לאחר מכן ר' משה המשיך לעלות לכיוון הציון של אדמו"רי סקולען זי"ע בסמוך. והנה החתול בעקבותיו של ר' משה הכט.

החתול המשיך בעקבותיו, גם כשעמד לעזוב את המקום. ר' משה הכט הניח כוס חלב לפני החתול, אבל זה המשיך בעקבותיו ביללות.

ר' משה הכט החליט שיש בכך רמז ברור משמיים:

"אמרתי לו כמה פעמים 'מחול לך', אמרתי ברכה לזכות הגלגול אם הוא אכן גלגול, נקווה שאכן החתול הגיע לתיקונו, אנחנו יכולים ללמוד מה זה בין אדם לחברו, מי יודע מה הסיפור שעומד מאחורי זה.

"אנחנו תמיד מקבלים סימנים משמיים, ולא תמיד זה בהיר וברור, אבל מגיע זמן שיש סימן ברור לנו האנשים בעולם הזה".

הפוסט מונסי, ניו יורק: חתול מיילל לתיקון בציונו של הצדיק מריבניץ הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

הרה"ח רבי זאנוויל רבינוביץ זצ"ל, רב ושו"ב בבוקרסט

נלב"ע כ"ג אלול תשס"א ומנו"כ בהר-המנוחות ירושלים

הרה"ח רבי זאנוויל רבינוביץ זצ"ל נולד בג' חשוון ה'תרפ"א, יומא דהילולא השבעים של קדוש ישראל, הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, לאביו הרה"ח רבי אהרן רבינוביץ זצ"ל, נינו של הרה"ח רבי אהרן אב"ד קרעמנצ'וג, נכדו של הרה"ק בעל התניא. וזוגתו של רבי אהרן שהייתה נכדת הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע.

הרה"ח רבי אהרן רבינוביץ זצ"ל, אביו של רבי זאנוויל, גדל והתחנך בבית מלא וגדוש בתורה ויראת-שמים, בדרך הסלולה מרבותינו הקדושים מרן הבעש"ט זי"ע – אליו התייחסה משפחתו, ותלמידיו הקדושים, ולאמו (של רבי זאנוויל אשת רבי אהרן) מרת רויזא לאה ע"ה, בת רבי ישראל שלמה גערצמן מהעיר יעדיניץ בבסרביה (מולדובה). הם הקימו את ביתם בעיר רישקאן הסמוכה ליעדיניץ, ולצורך פרנסת ביתו עסק במכירת ספרים ותשמישי-קדושה.

הרה"ח רבי אהרן היה עובד השם באמת ובתמים, והיה דבוק בצדיקי הדור, והרבה לנסוע ולהתחמם לאורם של צדיקי בית רוז'ין ושטפנשט, אשר אורם וקדושתם השפיעו על הקהילות הקדושות ברומניה והגלילות. במיוחד היה הרה"ח רבי אהרן מתאבק בעפר רגליו של הרה"ק האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן זי"ע משטפנשט, אשר אלפי ישראל נהרו אליו להתחמם לאורו הגדול ולקבל את ברכותיו, ושם קנה ודלה ממעין הטהור מלוא חופניים תורה ויראת-שמים.

ברכת האדמו"ר משטפנשט זי"ע לנשיאות חן

כבר מילדותו של רבי זאנוויל צירף אותו אביו רבי אהרן לנסיעותיו לצדיקי הדור, כדי שיראה מקרוב את עבודתם בקודש ויושפע מהוד קדושתם תורה ויראת-שמים, חסידות ומידות טובות. פעמים רבות זכה ר' זאנוויל כילד לנסוע עם אביו אל הרה"ק רבי אברהם מתתיהו פרידמן זי"ע משטפנשט.

פעם אחת שאל אותו הצדיק משטפנשט: "זאנוויל'ע! איזה ברכה אתה רוצה לקבל ממני?".

משלא ענה הילד מרוב יראה, בירכו הצדיק: "הקב"ה יעזור שתזכה תמיד לנשיאות חן בעיני כל רואיך".

אביו הרה"ח רבי אהרן זצ"ל, התרגש ביותר מהברכה המפורשת שהעניק הרבי לבנו, ובדרכם חזרה לעיר רישקאן אמר האב לבנו: "דע לך, בני, שברכה זו חשובה עד למאד, ובטוח אני כי ברכה זו תלווך כל ימי חייך לאורך ימים ושנים". ואכן, הרה"ח רבי זאנוויל היה מתבטא תמיד ואומר שהוא חש את קיומה של ברכה זו והרגיש שהיא הועילה לו בחייו.

הווי גולה למקום תורה

בשנת ה'תרצ"ד, עם כניסתו לעול המצוות, שלח אותו אביו ללמוד תורה בעיר ואם בישראל יאס שברומניה, בישיבת "בית אהרן" שעמדה תחת נשיאותו של ראש-הישיבה הגאון רבי יעקב יצחק וואהרמן ז"ל, נו"נ לבעל ה"דעת קדושים" מבוטשאטש זצ"ל.

משם גלה הבחור זאנוויל למקום תורה בעיר וויז'ניץ, ללמוד בישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר", וזכה שם לקרבה מיוחדת מנשיא הישיבה הרה"ק בעל "אהבת ישראל" זי"ע ובנו ראש-הישיבה הגאון רבי אליעזר הגר בעל "דמשק אליעזר" זצוק"ל, והוא נמנה בין התלמידים המובהקים שלו.

בשנת תרצ"ט, במהלך לימוד עבודת הקודש, עבר מישיבת ויז'ניץ אל העיר שטפנשט, שם המשיך ללמוד הלכות שחיטה וטריפות בצוותא חדא עם חבורת בחורים בישיבת "בית אברהם". היתה זו ישיבה שנתייסדה בביתו של האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם מתתיהו זצוק"ל לאחר הסתלקותו ונקראה על שמו הטהור, כשביתו שהפך לאכסניה של תורה מהווה מקום קדוש לעילוי נשמתו הטהורה.

הוא קיבל סמיכה למלאכת הקודש של השחיטה מהרב הגאון רבי משה צבי פרוכטר זצ"ל – אב"ד ראדוקנען, מהגאון רבי חיים באראד זצ"ל – ראש השוחטים דאגודה ביאס, ומהרה"צ רבי חיים הלוי רבינוביץ זצ"ל – ראב"ד דיאס וסגן יו"ר רבני רומניה.

בהימוט מוסדות עולם

בשנת ה'תש"א בא בברית האירוסין עם בתו של רבי שלמה ליב ז"ל, שהיה גבאי ועסקן נאמן בעיר יאס. לאחר אירוסיו, נסע לעיר וואסלוי ברומניה ושהה שם במשך מספר חודשים בצילו של הגאון רבי אריה דוב [לייבוש בער] הלפרט זצ"ל, רבה של וואסלוי, שהראה כלפיו קרבה וידידות מיוחדות. בחודש תמוז ה'תש"א, גויס הבחור החתן זאנוויל רבינוביץ ביחד עם הג"ר לייבוש בער הלפרט זצ"ל ובני קהילתו מוואסלוי, למחנות ההשמדה בעיר טרגו ז'יו שברומניה. משם הועבר למחנה עבודה בקאראקל שברומניה, ומשם לוואפניארקה בטרנסניסטריה-אוקראינה.

בבוקרסט

רק לאחר מספר שנים, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הקים רבי זאנוויל את ביתו עם מרת מרים ע"ה, בת רבי שלמה ליב. החתונה נערכה בעיר יאס, ולאחר מכן עבר לגור בבוקרשט הבירה. גם הג"ר לייבוש בער הלפרט זצ"ל, רבה של וואסלוי, עבר אחרי המלחמה לבוקרסט, והם המשיכו את קשרי הידידות ביניהם. בוקרשט היתה מקום קיבוץ לניצולי שואה רבים, שרידי חרב, ביניהם רבנים ואדמורי"ם רבים.

הרה"ח רבי זאנוויל שימש בבוקרשט כרב ובעל-תפילה מופלא במשך עשרים שנה בבית-הכנסת "אחדות קודש" ברחוב מאמולר ובבית-הכנסת של רבינו המלבי"ם ברחוב בראבילור. כמו כן שימש כשוחט ובודק דמתא.

בארץ הקודש

בשנת תשכ"ה עלו הרה"ח רבי זאנוויל ומשפחתו לארץ הקודש.

הוא התיישב בעיר יבנה העתיקה, שם שימש בקודש במשך שנים רבות כשוחט מומחה. כמו כן שימש במשך שנים רבות כבעל-תפילה בעיר רחובות הסמוכה ליבנה.

במשך ימי חייו היה הרה"ח רבי זאנוויל בידידות קרובה עם עשרות אדמורי"ם ורבנים אנשי שם, הן בחו"ל והן בארץ ישראל, כשהוא סופג אל קרבו מהנהגותיהם בקודש, שואב ומקבל מהם מלוא חופניים תורה ועבודה, חסידות ויראת-שמים. בין היתר, היה רבי זאנוויל בידידות קרובה במשך שנים רבות עם האדמו"ר רבי יצחק [השני] פרידמן מבוהוש זצוק"ל, ידידות שהחלה בבוקרשט ונמשכה לאחר עלייתם לארץ הקודש.

בשנת ה'תשמ"ח עבר להתגורר בירושלים עיה"ק בשכונת רמות, עד הסתלקותו בשיבה טובה בכ"ג אלול שנת ה'תשס"א, ומנו"כ בחלקת הר תמיר בהר-המנוחות ירושלים עיה"ק.

הפוסט לקראת ההילולא ה-20: השוחט של בוקרסט שלא נכנע לקומוניסטים הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

יחד עם כל בית ישראל עולם התורה והחסידות, מוסדות שטפנשט מבכים את הסתלקותו בפתע פתאום של האי צדיק בן צדיק עמוד צלותהון דישראל, מנהיג נאמן לעדתו ומליץ יושר על עם ישראל כ"ק מרן אדמו"ר משומרי אמונים בני ברק רבי רפאל הכהן ראטה זצוק"ל, בשנתו ה-72.

במוסדות שטפנשט זכו לקשר קרוב עמו ואף להנות מאורו הבהיר באירועים שונים, כאשר האדמו"ר מביע את הערצתו הגדולה אל הצדיק משטפנשט בכל הזדמנות.

בבחינת דבריהם הם הם זכרונם, מביא עלון שטפנשט 'באר בשדה' מס' 246 את דברי קדשו שזכינו לשמוע ממנו בעת סעודת הילולא דצדיקיא של מרן אדמו"ר הראשון משטפנשט זיע"א כסלו תשע"ו:

סעודת הילולא – מוצ"ש פרשת ויצא תשע"ו: הילולת אדמו"ר הזקן משטפנשט זיע"א

לרומם את בני ישראל

"אני עוד זכיתי להכיר הרבה יהודים שראו את בנו של רבינו, הרה"ק ר' אברהם מתתיהו הצדיק משטפנשט, שעת שהיה בא כל שנה לעיר יאסי ביומא דהילולא של אביו להשתטח על קברו של רבינו, ושמעתי שם עובדות נוראות עד כמה היה הצדיק מנמיך עצמו לכל פשוטי העם שהיו נכנסים אצלו, ואין זה דבר פשוט לצדיק מורם מעם להוריד עצמו לאיש נחות דרגא שבא לפניו.

אחת מהעובדות ששמעתי, פעם אחת כשהיה רבינו ביאסי היה דלתו של חדר רבינו פתוחה, ואיש פשוט, איש מגושם, נכנס לרבינו, ולאחר מכן כשנכנס הגבאי הוכיח את הגבאי על מה שלא השגיח על הדבר, ונכנסו אנשים בלא רשות, ואמר שקודם שנכנס אצלו איש פחות יש לו להכין עצמו בכוחות הנפש וכוחות הגוף כדי שיוכל לעשות טובה ליהודי, ויש צורך לזה בהכנה מיוחדת, ויש להודיע לו על הדבר הרבה זמן קודם לכן, ולא שיכנס ללא רשות, כדי שיוכל לעשות לו טובה.

אנו חיים היום בדור עני, דור יתום, דור שכל התוארים הנשגבים מדביקים לכל איש פחות, באופן שכבר אי אפשר לנו למצא התואר כיצד להגדיר קדושתו של רבינו.

לפני כארבעים שנה הייתי בפולין עם הרה"ק ר' שלמה מבאבוב, כשלא היה שייך להכנס עדיין למדינות אלו, ואז ראו גודל החורבן שהיה שם, וראיתי שם את המצבות המקוריות, ואז הצטמררתי כשראיתי את התוארים שהרשו התלמידים לעצמם לכתוב על ציון קדשו של הרבי ר' אלימלך, שכל תיבה היה מתוך חשבון נורא.

ידוע שהחתם סופר כשהיה משבח אדם לאחר מאה ועשרים שנותיו, היה נזהר ביותר מה אומרים עליו, כי אם אומרים או שכותבים על המצבה תואר שאינו ראוי, הרי זה לרעה לאדם, ואנו מוצאים שהכתב סופר מתנצל במה שהרבה בשבחו של החתם סופר אף שהיה זה בניגוד לדעתו של אביו, לפי שהיה זה צורך השעה, וכן היה בכל הדורות, שהיו נזהרים בכל תיבה, אבל היום הוא דור של אינפלציה שכותבים על כל אחד שורות מרובות של תוארים…

אין לנו השגה בגדולי הצדיקים, שהיו מדובקים בהשי"ת כ"ד שעות ביממה, ואין לנו – אנשי דורנו, דור פחות – הכח והמציאות להכנס להבין מה שהיה באותם הדורות, אכן כדי להשיג איזה משהו יש לנו לגלות טפח קטן מחיי הצדיקים וממהותם, שעל ידי כן נשיג איזה משהו משגב גדולתם.

חשיבות בניו של הרה"ק מרוז'ין

ונספר עובדא מהצדיק, הרה"ק משטפנשט היה מבקר לפעמים בעיר יאסי, והנה בעיר יאסי התגורר זקן מופלג, מתלמידי הבעל התניא, והיה חוזר של תורותיו, וכשהיה בא רבינו ליאסי היה מבטל עצמו לפניו בביטול גמור.

שאלוהו את החסיד על הדבר, שהרי הוא לא היה מחסידי בית רוז'ין, והוא עוד היה מגדולי החסידים אצל הבעל התניא, וכיצד הוא מתבטל בפני רבינו שהיה אברך צעיר, וענה:

הנה שמעתי בעצמי מפי הבעל התניא, שאמו של הרה"ק הצדקת מרת חוה אשת הרה"ק רבי שלום באה לפניו עם שני בניה, הרב רבי אברהם ז"ל והרב רבי ישראל מרוזין ז"ל, והאחרון היה כבן שבע או שמונה שנים, ואמר הרה"ק הבעל התניא עליהם, כי ראה בעיר פראבישט תרי בוצינא דנהורא ונהנה מהם מאד מאד. והצעיר, הוא הרה"ק מרוז'ין, שאל את פי הרב הקדוש הבעל התניא, אם קורין את שמע פסוק ראשון של קריאת שמע שצריך להיות במסירת נפש אשר הוא ממש ביטול היש, האיך קורין אח"כ פסוק ואהבת וגו' אשר הוא הרגשת היש?

ענה הבעל התניא ואמר בזה"ל, אני אמרתי לו תירוץ ערוך וארוך, אשר אילו היו הימים דיו, וקני כל חורשתא, ודיירי ארעא ספרי ורשמי רשוותא לא היו יכולין לכתוב כל הענין בפרוטרוט, והקטן הזה הבין.

כן שמעתי מפיו של רבי, לזאת מוכרח אנכי לכבד את יוצאי חלציו, כי זכה לעצמו וגם לזרעו אחריו, ולזאת אל יפלא בעיניכם על שאני איש זקן, הולך לקבל פני בנו אשר הוא רך בשנים.

מעלת סיפורי צדיקים

שמעתי מפיו של אבי הק' ז"ל כמה פעמים, מעשה במשולח מארץ ישראל שנסע לחוץ לארץ לטובת עניי ארץ ישראל, והוא היה קצר רוח, וכשהיה בבעלזא אצל המהר"י האריכו שם בסעודה שלישית שעות הרבה, ולפי שישב בקצה השולחן, עשה הפסקה באמצע סעודה שלישית והבדיל על היין ושוב נטל ידיו כדי לצאת על ידי כן גם סעודת מלוה מלכה.

ולפי שהיה זה סעודת מלוה מלכה שלו סיפר לסובבים אותו שני עובדות מצדיקים, מעשה מהרבי ר' אלימלך ומעשה מהבעש"ט הק', באמרו שמקובל מהבעש"ט הק' במוצאי שבת הרי זה מסוגל לפרנסה, והדיבור מהרבי ר' אלימלך הרי זה מסוגל ליראת שמים, והנה המשולח הזה היה שמו אלימלך, וגם שמו של המשמש של המהר"י היה שמו אלימלך.

וכידוע שה'יושבים' בבעלזא היו אנשים חריפים ביותר, וכששמעו איך שהמשולח מספר סיפור זלזלו בדבר, כי מנין להם בארץ ישראל ענינים אלו, ובוודאי שהרי זה דבר שהם בודים להם מליבם.

והמהר"י ישב שם מדובק בעולמות העליונים, אבל הוא הרגיש את הזלזול שהם מזלזלים, ומיד קרא למשמשו ואמר, אלימלך בא אלי, מהו הצחוק שאתה מצחק?

וענה המשב"ק, הנה הגיע כאן אלימלך מארץ ישראל עם כמה קבלות שאין ידוע כאן, שהסיפורים מסוגלים לכמה ענינים, ושמא הרי זה להיפך…

יד אמר לו הרה"ק, אל תזלזל בדבר זה, דע לך, שכל צדיק בשמים כשמדברים ממנו בעולם הזה הרי זה לו לטובה, כפי מה ששולחים לאחד שהתעלף כוס יי"ש, כי הצדיקים בעולם העליון אינם רוצים להנות מנהמא דכיסופא, וממילא כל זמן שמדברים מצדיקים וכל מה שמדברים מצדיקים הרי הם משפיעים בעולם הזה בני חיי אריכי ושפע טוב.

נתאספנו לקראת יומא דהילולא של הרה"ק ר' מנחם נחום משטפנשט, וכל הסיפורים אודותיו משפיעים עד אין קץ השפעות וברכות, בני חיי אריכי ושפע טוב.

עזור השי"ת שזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, ויליץ טוב עבור בעל האכסניא שמרומם את שם שטפנשט בעולם, ברם זכור איש זה לטוב, שבלעדו מי היה יודע בדורנו שהיה צדיק זה, ובוודאי שהצדיקים מלמעלה ישפיעו עליו שפע טוב. ונזכה שזכותו תגן עלינו כולנו אמן.

הפוסט פנה הודה: מרן כ"ק אדמו"ר משומרי אמונים בני ברק זצוק"ל הופיע לראשונה ב-שטפנשט..

בהמשך לפוסט הקודם שפרסמנו כאן, אנו שמחים לחשוף פרק נוסף וצרור מאמרותיו הקדושות של הצדיק מריבניץ, הרה"ק רבי חיים זנוויל אברמוביץ זצ"ל תלמידו המובהק של רבינו הצדיק משטפנשט, זכותו תגן עלינו, אשר בגדלותו העצומה היה מרבה לספר בהזדמנויות שונות:

ברכת אתרוג

• הצדיק מריבניץ סיפר, שהצדקנית מרת גיטל, בתו של הרה"ק מרוז'ין, אמרה פעם אחת ש"ברכת האתרוג" של אביה נמצא אצל הצדיק משטפנשט, היא אמרה את זה על ר' אברהם מתתיהו, שהוא כבר היה הנכד של הרבי מרוז'ין.

בגדיו יהיו פרומים

• הצדיק מריבניץ סיפר שהרה"ק האדמו"ר הראשון משטפנשט, ר' מנחם נחום משטפנשט זכותו תגן עלינו, היה רגיל לומר שהענין של אדיקות ('פרום' באידיש) הוא עניין שלא מקובל אצל החסידים, כרמז לכך אנו רואים שרק פעם אחת כתוב בתורה: "ובגדיו יהיו פרומים", וזה נאמר אצל מצורע… ולכן: הבגד של המצורע שהוא "פרום", זהו מגאווה, והבטנה הוא כעס, והחוטים תפורים ממרה שחורה. לעומת זאת, החסיד הוא בדיוק ההפך מזה, מלא שמחה וכולו נשבר…

רוחו של מתתיהו

• הצדיק מריבניץ סיפר פעם אחת שהצדיק משטפנשט, הרה"ק רבי אברהם מתתיהו זכותו תגן עלינו היה רבי 65 שנים שלימות. הוא נולד תר"ז – תר"ח, ונסתלק בשנת תרצ"ג. הוא נולד ביום ראשון של חנוכה, והוכנס לבריתו של אברהם אבינו ע"ה ב"זאת חנוכה". והרה"ק הצדיק מרוז'ין זצ"ל נתן לו שמו אברהם מתתיהו. הטעם שקראו אברהם, אין אנו יודעים, אבל השם מתתיהו, אמר הרבי שנתן לו שם כזה, מפני שהוא ברוחו של "מתתיהו" הכהן גדול הזקן ממלחמת החשמונאים שהסתיימו בנצחונם לקראת חנוכה, והוא האריך ימים.

השעון שעצר מלכת

• סיפר הצדיק מריבניץ שהסתלקותו של הצדיק משטפשנט, אירע ביום השבת והיה שם בביתו שעון, שהתקבל בירושה מהרה"ק הצדיק מרוז'ין, שהיה נוהג למתוח את הקפיץ בשעון זה פעם ביום, מדי יום. ובדיוק כשהסתלק הצדיק משטפנשט, נעצר השעון הזה מלכת.

אלף בית

• כשהיה הצדיק מריבניץ אצל רבו הצדיק משטפנשט, שבועיים לפני שנסתלק מזה העולם, אמר הצדיק משטפנשט, שנזכר בסבו הרה"ק מרוז'ין, למרות שהוא היה בפטירתו בסך הכל בגיל שלש שנים. הוא הוסיף ואמר שזוכר את הרה"ק הצדיק מרוז'ין והוא למד איתו את ה"אלף בית" עד אות "יוד". וכשהגיע לאות י', אמר הרה"ק הצדיק מרוז'ין לצדיק משטפנשט שהיה אז ילד קטן: יו"ד, זה מה שאתה… (דאס ביסט דו). ועוד אמר עליו הצדיק מרוז'ין, שבזמנו יוושעו היהודים.

קול דממה דקה

• סיפר האברך ר' יחזקאל הערמאן ששמע מהצדיק מריבניץ, שאצל הצדיק משטפנשט רבי אברהם מתתיהו זכותו תגן עלינו, היה אפשר לראות נענועי ד' המינים באורח פלאי בימי חג הסוכות, כאשר הזיעה היתה זולגת מידיו של הצדיק משטפנשט כמו טיפות מים בעת נענועי הד' מינים בחג הסוכות מרוב דבקותו בעבודת התפילה, אבל האתרוג היה נשאר יבש.

החיילים שלא הצליח לעמוד בדממה

• דבר נוסף הוא הביא לביטוי בשם הרבי מריבניץ שאמר שבזמנו התפרסם במדינת רוסיא, שהעמידו חיילים לעונש, ונאסר עליהם במשך חצי שעה לעשות שום תנועה כך במשך חצי שעה, וכמעט אף אחד מהחיילים לא היה מסוגל לעמוד בכך. לעומת זאת אצל הצדיק משטפנשט אפשר היה לראות כיצד בשעת נענועי הד' מינים שלו, הוא עמד במשך שעות ארוכות כשהוא בדבקות עליונה, אך מבלי לעשות שום תנועה.

• סיפר הצדיק מריבניץ:

פעם היה קצב בשטנפשט שהגיע אליו פקיד מס לא יהודי שבא לדרוש ממנו תשלומי מס. הקצב עמד אז עם סכין הקצבים וכשניגש הגוי לתבוע את המס, התרעם עליו הקצב ומתוך כך נבהל פקיד המס וקיבל התקפת לב ומת מיד בתוך החנות. וירץ הקצב תיכף לצדיק משטפנשט והתחיל לזעוק בקול בכי שח"ו הגויים עוד יכולים להעליל עלילה על כל היהודים ומי יודע אם הדבר לא יכול להסתבך ולהגיע לכדי פוגרום חלילה. הצדיק משטפנשט ענה בקול רגוע שיעזוב את העיר במשך יומיים וכל הענין ישתכח, וכך הווה. מעשה המופת הזה נודע לרבנית משטפנשט, וכידוע לא היו לה ילדים, היא הגיעה מייד בטענה לצדיק משטפנשט, שאם הרבי יכול לעשות ישועות כאלה לאחרים, מדוע אינו עושה ישועה להם עצמם שיהיו להם בנים? ענה על זה הצדיק משטפנשט, "איפה יש לכם האמונה שיש לקצב הזה" – – –

הפוסט כך בוטלה עלילת הדם מעל הקצב בשטפנשט: הצדיק מריבניץ מספר על הצדיק משטפנשט • חלק ב' הופיע לראשונה ב-שטפנשט..